בתביעה יצוגית נגד חברת פז נאמר כי לקוחות חברת פזומט חוייבו לפי מחיר לליטר סולר העולה על המחיר לליטר סולר שהיה נקוב במשאבת הדלק שבתחנת התדלוק וזאת במהלך תקופת 7 השנים האחרונות.
בתביעה שהוגשה על ידי חברות נירם חומרי גלם וציוד דפוס ו-תגליל מת"א ( בית טפר) נאמר כי בבסיס ההתקשרות בהסכם להתקנת הפזומט קיימת ציפייה מצד הלקוח לזכות בהטבה הנובעת מהמחוייבות שיוצרת ההתקשרות בהסכם ואף מובהר ללקוחות פזומט כי הם צפויים לזכות הנחה משמעותית, ולקוחות אלה מצפים למחיר סולר זול יותר ביחס לצרכניה המזדמנים של קבוצת פז הרוכשים סולר באופן אקראי, ובוודאי לכך שלא יידרשו לשלם מחיר העולה על המחיר שהלקוחות המזדמנים נדרשים לשלם.
ברם, באופן אבסרודי מסתבר כי לקוחות פזומט אשר הצטרפותם כלקוחות נאמנים וקבועים של קבוצת פז הייתה אמורה לזכותם בהטבה, משלמים בפועל עבור סולר סכומים גבוהים משמעותית מאלה שמשלמים לקוחות מזדמנים של קבוצת פז, ובנוסף משלמים מחיר העולה במידה ניכרת על המחיר שהיו משלמים לו היו רוכשים סולר באחת מתחנות התדלוק של חברות הדלק האחרות כלקוחות מזדמנים.
לטענת התובעות, חיוב היתר הממוצע של לקוחות הפזומט הינו בשיעור 2 ש"ח לליטר סולר לפחות ולהערכתם ישנם כ-18,000 רכבים בהם מותקן פזומט סולר של חברת פזומט, ובהנחה כי רכב ממוצע של לקוח פזומט רוכש 150 ליטרים סולר מידי חודש שהינם 1800 ליטרים סולר בשנה לרכב, מסתכם חיוב היתר ל-7 שנים בסכום של כ-227 מיליון ש"ח.
בנוסף מתבקש ביהמ"ש להורות ל-פז להימנע מחיוב לקוחות פזומט במחירי סולר העולים על מחירי הסולר הנקובים במשאבות הדלק בתחנות התדלוק.
ת.צ. 15731-10-11
באדיבות יצחק דנון, דסק החדשות של אתר הפורומים המשפטיים – מענה מקוון הניתן על ידי עורכי דין מומחים בתחומם.