סקירת מאקרו כלכלית-שבועית של עידן אזולאי, מנכ"ל אפסילון ניהול קרנות נאמנות: הבעיה העיקרית עימה צריכים מקבלי ההחלטות להתמודד אינה כלכלית. הבעיה היא של חוסר אמון.
בניגוד למה שמשתמע לעיתים מהמדיה הכלכלית, נתוני הכלכלה בעולם אינם כה גרועים. נהפוך הוא, אם נבחן את הצרכן האמריקאי נגלה שהיקף החוב הפרטי שלו ממשיך לרדת, החברות במצב שכמותו הן לא היו אי פעם, ואפילו באירופה, הבעיה היא בעיקר של המדינות ולא של הפרט. אלא שבגלל שהפרט חושש מהאופן שבו מנוהל המשבר הזה, הוא ממתין. ממתין וחושש. האירופאי והאמריקאי הממוצע לא הפכו להיות עניים יותר בארבעת החודשים האחרונים, אבל טראומת ליהמן גרמה להם לעצור כמעט לגמרי את פעילותם, מה שגרם לנפילה במספר רב של אינדיקטורים כלכליים.
זו הנקודה שבה יש לנו סיכוי ליהנות ממה שאירע ב 2008. מקבלי ההחלטות מבינים שעל מנת למנוע שחזור של ליהמן, יש לנקוט בפעולה קשה ומקיפה שתשיב את הדברים במהירות למסלולם. יש לבצע פעולה שתחזיר את האמון. מפני שרק אם ישוב האמון, ישובו הצרכנים לחנויות. איזו פעולה תינקט כעת? אין לדעת, אבל המצב החמור שאליו נקלעה הכלכלה המערבית יכול לסייע לקבלת החלטות טובות, לפחות יותר מאלו שהתקבלו עד עתה. רוביני ושות’ ימשיכו לפזר בזמן הקרוב את תרחישי האיוב שלהם ואולי, אולי חלק מהתרחישים הללו אפילו יתממשו. אלא שיצר ההישרדות של האדם חזק מכל תיאוריה כלכלית ומכל כותרת מאיימת בעיתון. ולעיתים דרושה הליכה על סיפה של תהום כדי שתתקבלנה ההחלטות הנדרשות. לכן, מומלץ להתעלם לגמרי מנתוני המקרו שיתפרסמו בזמן הקרוב מאחר ואלו מתארים את העבר. הדבר היחיד שאחריו יש לעקוב הוא איכות הצעדים שיינקטו בזמן הקרוב. זהו הגורם היחיד שבזכותו יש סיכוי שנזכה לקבל נתונים טובים יותר בעתיד.
השער של ה"אקונומיסט" השבוע מציג תמונה מפחידה שטוענת שעד שהפוליטיקאים לא יפעלו כנדרש, יש לפחד. הכל נכון. אבל הברירה כעת היא בין קריסה טוטלית לבין תחילתו של תיקון בהתנהלות הכלכלית / פוליטית. את זה אפילו הפוליטיקאים מבינים. אמרתו של באפט מזמן לא היתה מתאימה יותר: "כשכולם מפחדים, היו חמדנים". אל תפחדו!!!
נגיד בנק ישראל הפתיע והפחית את הריבית. ההפחתה אולי לא עושה שינוי מהותי מבחינה הכלכלה, אבל יש לה אפקט פסיכולוגי לא מבוטל. בנק ישראל, בראותו את המשבר המתפתח באירופה נוטל (כהרגלו) את שרביט המנהיגות הכלכלית וכאילו מצהיר שהוא " יעשה הכל לחזק את יציבותו של המשק המקומי, גם אם המצב בעולם יחמיר. כל עוד הצעדים הללו הם הצהרתיים, הם מועילים. הם תורמים לתחושה הכללית שההגה הכלכלי נמצא בידי מבוגר אחראי, בעיקר בתגובה המאוד רגישה שבה המדינה נמצאת מבחינה פוליטית וחברתית.
עד כאן מחמאות. עכשיו אזהרות. אם, בדומה ל 2008, בנק ישראל ימשיך להפחית את הריבית בשל התדרדרות במצב יתכן ובעתיד ניאלץ שוב להתמודד עם סימפטומים שעימם התמודדנו במהלך 2009 ו 2010, היינו, עלייה באינפלציה הצפויה, עלייה מחודשת במחירי הדיור ועוד.
אבל בינתיים, הפעולה הזו תומכת בעיקר בשווקי החוב, וגם אם האפיקים הממשלתיים כבר גילמו את ההפחתה הזו (אז הצעד היה מפתיע או לא?), הרי הסיכון לעליית תשואות כרגע הוא די קטן. עם זאת, הפחתת הריבית תתמוך באפיקים הקונצרניים, גם לאור הירידה באטרקטיביות של האלטרנטיבה וגם בשל העובדה שעלויות המימון של הפירמות קטנו.