עידן אזולאי, מנכ"ל אפסילון ניהול קרנות נאמנות בסקירת מאקרו: מה ימשוך לכאן את המשקיעים הזרים אם תיפרץ מסגרת התקציב ? היציבות הפוליטית? הסביבה המדינית הרגועה?
מבחינתנו, הדיבורים הללו מהווים איתות אזהרה. במידה והממשלה תזניח את העקרונות הכלכליים שהנחו אותה בשנים האחרונות לטובת מהלכים פופוליסטיים, נאלץ לשנות את מדיניות ההשקעה שלנו בשוק המקומי, בעיקר בשוק האג"ח כמובן. נכון להיום, אנו רואים סיכון נמוך יחסית באחזקת מח"מים ארוכים באפיקים הממשלתיים, גם אם פוטנציאל הרווח שמה מוצה למדי. אלא שבמידה והמדיניות הכלכלית תשתנה, נאלץ להקטין במידה רבה את הסיכונים בתיק האג"ח שלנו. לאלו שלא השתכנעו בנזק ששינוי כזה עלול לגרום למשק, נזכיר שבשנת 2002, כאשר נראה היה שהממשלה איבדה כמעט לגמרי את השליטה בתקציב, השחרים טיפסו עד לרמה של 12%. לא היה כיף בכלל.
זמן קצר לאחר כתיבת השורות הנ"ל פורסם כי S&P העלתה את דירוגה של ישראל. בעוד המדיה עסוקה בחלוקת קומפלימנטים למדיניות הכלכלית ובהשלכות החיוביות של העלאת הדירוג, ראוי אולי לזכור את הנזק שעלול להיגרם למשק במידה והמדיניות המוצלחת שהביאה להעלאת הדירוג תשתנה על מנת לענות על הדרישות שהועלו בשבועות האחרונים. העלאת הדירוג צריכה לשמש אותנו היום לא כתעודת הצטיינות, כי אם כתמרור אזהרה. במידה וחלילה נתעלם מתמרור האזהרה הזה, המחאה הבאה לא תהיה על מחירי הדיור והגבינה, כי אם על לחם ועבודה.
שני צדדים לאוקיינוס
אובמה פרסם את תוכניתו לעידוד התעסוקה. אפשר להתייחס לתוכנית הזו בציניות ולהניח ש"זו עוד תוכנית" ולבטל אותה לגמרי. אולי ניתן היה להציע דרכים יעילות יותר לעידוד הכלכלה. כמו למשל העובדה שהוצעו מספר גדול של הטבות מיסוי למעסיקים שעליהן כתבו השבוע בסקירה של סיטיגרופ ש"הטבות מיסוי לא יגרמו לאף מעסיק להגדיל את כוח העבודה שלו לייצר מוצרים שאין להם דורש". אבל יתכן וזו תחילתה של שינוי מדיניות. מהפעלת ארטילריה מוניטרית לשימוש בנשק פיסקלי קל. נשק קל, כי צריך גם ממן את התוכניות הללו איכשהו. תפקידו של אובמה כעת אינו להגדיל את התעסוקה, כי אם להגדיל את בטחונו של האמריקאי הממוצע. סאגת תקרת האשראי גרמה לקריסה בביטחון הצרכנים וכשאין ביטחון אין צריכה.
מעבר לכך שהיא סיפקה ל S&P את התירוץ להפחתת הדירוג. אישור מהיר של התוכנית עשוי להשיב את הביטחון שכל כך חיוני להחייאת הכלכלה. בניגוד לתפישה העכשווית, המשק האמריקאי אינו במצב רע כל כך. נתונים שפורסמו בשבוע שעבר מראים שהיקפי האשראי גדלו, היצוא כבר עבר את היקפי היצוא טרום המשבר ומדד מנהלי הרכש בתחום השירותים הראה על יציבות מפתיעה. צריך עוד "פוש" קטן (או גדול) כדי שהעסק הזה יתחיל לזוז. אם זה יקרה, תהיה בכך בשורה גדולה מאוד לשווקי המניות ובשורה פחות טובה לאגרות החוב הממשלתיות. עכשיו צריך להיאזר בסבלנות.
ארה"ב תצא מהבלגן שלה בשלב זה או אחר, כי בסופו של דבר האמריקאים הם עם דינמי, ורסטילי ויצירתי. גורם הסיכון האמיתי נמצא בצד השני של האוקיינוס. אירועי השבועות האחרונים מעלים את החשש המאוד מבוסס שמובילי הכלכלה האירופאית איבדו כיוון. הודעת הריבית של ה ECB יכולה היתה להיחשב כאירוע משעשע לאור הציפיות שהבנק המרכזי יפחית את הריבית, לאחר שאותו מוסד בדיוק העלה לפני כשלושה חודשים את הריבית בשל חששו מהאינפלציה. Earth is calling Trichet . מה עוד צריך לקרות כדי שיבינו באירופה שהגיע הזמן להניח את כוסות היין, לצאת מהספא ולהתחיל לפעול במהירות. בשבועות הקרובים גוש האירו יצטרך להתמודד שם פשיטת הרגל של יוון. עד אז (ואין עוד הרבה זמן), ראשי הגוש צריכים להכין תוכנית כזו שתמזער את הנזקים מאותו צעד. יש מגוון רב של צעדים שקצרה היריעה מלפרטם כאן. אבל הימנעות מפעולה מעמיקה תגרום לנזק אדיר לכלכלה הגלובלית. אירופה קרבה לנקודת ההכרעה שמהווה בדרך כלל את המועד שבו מתקבלות החלטות קשות אבל מועילות. נקווה שכך יהיה גם הפעם.