הרצאתו של יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ’ שמואל האוזר בכנס כלכליסט היום (ד’): יש בתל אביב שלושה רחובות סמוכים ומקבילים שלכאורה אינם נפגשים – שדרות רוטשילד בה החל מאהל המחאה החברתית, אחד העם – בו נמצאת הבורסה לני"ע ורחוב מונטיפיורי בו יושבת הרשות. שלושה רחובות סמוכים ומקבילים זה לזה בעיר אחת שלכאורה לא נפגשים. אבל רק לכאורה.
שלושת הרחובות משקפים בפרפראזה שלושה רבדים חשובים במשק הישראלי בכלל, ובשוק ההון בפרט. שלושתם מגלמים את השחקנים הפעילים בשוק, את הרגולטורים ואת הציבור.
נזכיר לעצמנו שרוטשילד, פעל למען המושבות הצעירות בארץ ישראל שנקלעו למשבר כלכלי חמור. אחד העם, טען שארץ-ישראל אינה מסוגלת לקלוט את המוני העם מן הגלות בשל התנאים הקשים ולכן נדרש חינוך מתאים. ומשה מונטיפיורי, שהחל דרכו בעסקי בורסה, ובגיל 40 פרש מעיסוקו זה, הקדיש זמנו לפעילות ציבורית שתכליתה להגנה על זכויות היהודים.
כל תקופה והמשבר שלה. כל תקופה ורוטשילד ואחד העם ומונטיפיורי שלה. והנה היום אנחנו בשלהי משבר שהחל ב-2008 ועדיין לא הסתיים. משבר האשראי העולמי הכתיב את הצעדים שנקטו ממשלות ורגולטורים בשוקי ההון. המצב הכלכלי בארה"ב ובאירופה מדאיג. אי אפשר להתעלם מן האפשרות של ההשפעה השלילית של הכלכלות הללו על ישראל. כך לדוגמא, ההערכה היא שאם לא תשתנה מדיניות החוב במדינות ה- G7, תוך 20 שנה יחס החוב לתוצר יהיה כפול מהיחס הקיים כיום ותוך 40 שנה יהיה פי-4. בחוב כזה, ההערכה היא שהדורות הבאים לא יוכלו לשאת בנטל שהדורות הנוכחיים מטילים עליהם והכלכלות המערביות תסבולנה. אנחנו עדים כבר היום לחדלות פרעון אפשרית של כמה מדינות באירופה. אי הוודאות לגבי העתיד באה לידי ביטוי במדדי הפחד בעולם. מדד הפחד בארה"ב בישראל הוא ברמה הגבוהה כמעט פי- 3 מהרמה המקובלת בתקופות רגיעה. וזה מעבר לסיכונים גיאופוליטיים.
ובישראל? המשבר לא חלף עדיין והוא מאיים עלינו. נכון, יחס החוב לתוצר הנוכחי הוא כ- 76%. נכון, הכלכלה הישראלית יציבה יחסית בזכות מדיניות כלכלית שקולה של ריסון תקציבי, אבטלה נמוכה ולא פחות חשוב מגוון כלים מוניטריים ופיסקליים שלא קיים במדינות האחרות. נכון, המשבר אינו מתחיל כשהשערים צונחים ואינו מסתיים כשהם מזנקים. וגם נכון, הבורסה היא לא חזית הכל ואל לנו להיכנס לפאניקה. ולמרות זאת, המחאה ברוטשילד לא שככה, האיום הכלכלי מבית ומחוץ (בעיקר) מקבל ביטויו, בין השאר, בבורסה באחד העם, ובמונטיפיורי הרגולטור לא יכול לשבת בנחת וחייב להיערך לבאות.
על רקע כל אלה, אמקד את דברי הקצרים באופן שבו רשות ני"ע רואה את הדברים. כאן אנו חוזרים שוב, ברשותכם, לחוט המשולש והבל-יינתק ציבור- שוק הון – רגולציה.
בנקודת הזמן הזו, אין לנו עדויות על גופים עסקיים עתירי הון במשק הישראלי שמצויים בסכנה ממשית של חדלות פרעון. זה נכון שיש חברות שעלולות להיקלע או נקלעו לקשיים, וייתכן שחלקן יתקשו לפרוע את מלוא התחייבויותיהם, אולם כרגע לא מדובר בתופעה שעשויה להוות סיכון סיסטמי למשק כולו.
לגבי רשות ני"ע, אני סבור כי ההתמודדות עם המשבר והשלכותיו מחייבת גישה פרו-אקטיבית נמרצת ותקיפה, הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש. אקטיביזם מתמיד, כזה המורגש כל השנה אבל רלוונטי יותר מתמיד בתקופת משבר. את הגישה הזו אנו מיישמים בחודשים האחרונים שוב ושוב, וזו הדרך בה נלך בשנים הבאות. המשמעות של גישה זו אינה רק שהרשות תנקוט פעולות יוזמות בנושאים שנראים לה כצו השעה, אלא תדרבן גם את הגורמים האחרים בשוק לאמץ גישה דומה, לפעול בזמן אמת ולא להמתין לשעת צרה ולהגיב על בעיות באיחור.
.