אפסילון: המחירים הנוכחיים של המניות יצרו קרקע נוחה לתקופה של מאניה בזמן הקרוב

אפסילון בסקירת מאקרו שבועית מאת עידן אזולאי, מנכ"ל אפסילון ניהול קרנות נאמנות: בתחילת השבוע שעבר הודיעו חברות הדירוג שדחיית הפירעון של חובותיה של יוון לבנקים האירופאיים תיחשב על ידיהם כ DEFAULT, מה שעלול לגרום למימושם של חוזי ה CDS שנכתבו על חובה של יוון. עכשיו, הבה נניח שהידיעה הזו הייתה מתפרסמת לפני כשבועיים, היינו בעיצומו של המשבר. זו הייתה ככל הנראה רק מעצימה את הפחד בשווקים וגורמת לירידות חדות. הרי במהותה, החדשה הזו היא קריטית ביותר מאחר והיא מוציאה את העוקץ משלל ההסדרים והתוכניות שנעשו בהקשר של יוון בימים האחרונים. אלא שכידוע, הכל בחיים זה שאלה של עיתוי. במובן מסוים, השווקים כבר "התעייפו" מהסיפור של יוון, כאשר הם ככל הנראה מעריכים שהבעיה הזו שהועלתה על ידי חברות הדירוג אינה יותר מאשר בעיה סמנטית שתיפתר באמצעות שינוי בניסוח ההסכמים.

אבל זה לא העיקר. יוון היוותה בסופו של יום סוג של "תירוץ" לתיקון שכה התבקש בשווקים. אין בכך משום לזלזל בבעיות המבניות הקשות שטבועות עמוק בתוך הכלכלה האירופאית. אלו יצופו בשלב זה או אחר. אבל כפי שכתבנו בשבוע שעבר, ההיסטריה והפאניקה שיווצרו כתוצאה מהצפת הבעיות הללו, לצד הרגיעה שתגיע לאחר מכן ייצרו הזדמנויות כניסה ויציאה מהשווקים. הזדמנות כזו נקרית כעת לפנינו. הירידות בחודשיים האחרונים הביאו את חלק ממדדי המניות בעולם להיסחר ברמתם הנמוכה ביותר מזה שנים רבות במונחים יחסיים. בהתייחס לישראל, להיטותם של המשקיעים בשוק המקומי למכור את המניות שברשותם גרמה לשוק הישראלי להיות בין השווקים הגרועים ביותר בעולם מתחילת השנה. חשוב מכך, הירידות הביאו את המחירים לרמה היחסית הנמוכה ביותר בשנים האחרונות.

למעט התקופה שבין סוף 2008 לתחילת 2009, שהיוותה למעשה את שיא המשבר, מכפיל הרווח הממוצע הנוכחי הוא הנמוך ביותר בפרק זמן זה. כך יוצא שבדומה לנקודות משבר קודמות, הבנקים נסחרים סביב הונם העצמי או מתחתיו למרות השיפור המשמעותי שחל בשנים האחרונות בתיק האשראי שלהם. במקביל, אנו מוצאים שחלק ניכר מחברות האחזקה נסחרות בדיסקאונט העמוק ביותר לנכסיהם בשנים האחרונות. שתי דוגמאות אלו הן רק מדגם מצומצם משלל הדוגמאות שניתן למצוא כיום בשוק. הפסימיים יטענו שהמחירים משקפים את חששות המשקיעים לא רק מהאירועים באירופה, כי אם גם מהעומד להתרחש בספטמבר. מי שמחכה להסכמי שלום כוללים במזרח התיכון, יחכה ככל הנראה עוד זמן רב מאוד. עד אז נתמקד בכלכלה. וזו עדיין מספקת נתונים טובים. בסוף השבוע שעבר הביע פישר ספק לגבי יכולתו של המשק הישראלי לעמוד בתחזית צמיחה של 5.2% בשנת 2011. מצוין. לצמיחה כה חדה נלוות בדרך כלל השפעות שליליות של אינפלציה. גם אם נניח שהמשק יצמח "רק" בשיעור 4.5%, יש בכך בשורה טובה מאוד לא רק לסביבת המאקרו, כי אם גם לשוק המניות.

במידה והתוצר במשק יצמח ב 2011 בשיעור של כ 4.5%, בנק לאומי עתיד להציג תשואה על ההון של לפחות 10%. הבנק נסחר כעת במכפיל הון של 1. אם נוסיף לזה דיבידנד צפוי בשיעור של כ 4% ואת העובדה שיתכן שרווחיותו של הבנק תעלה כתוצאה מעליית הריבית, יש סיכוי לא רע שבשנה הקרובה נשיג תשואה של בין 10% - 15% על המניה. האמור רלוונטי כמעט לכל הבנקים. אנחנו לא יוצאים כעת בהצהרה דומה לזו שאותה פרסמנו באוגוסט אשתקד ("קנו מניות" 15/8/2010 ) מאחר והאיומים על יציבות הכלכלה הגלובלית עלו בהשוואה לשנה שעברה. אלו עומדים לטלטל את השווקים בזמן הקרוב וליצור תקופות של מאניה דיפרסיה בשוק.

אבל לאחר הדיפרסיה של החודשיים האחרונים, אנו סבורים שהמחירים הנוכחיים של המניות יצרו קרקע נוחה לתקופה של מאניה בזמן הקרוב. על כן, אנו מגדילים את החשיפה שלנו למגזר הבנקאות, וחברות האחזקה ומחזיקים אותם במשקלי יתר. סיבה אחרונה לאופטימיות שלנו : בשבוע האחרון רוביני הופיע לפחות פעמיים בטלביזיה.