ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז אמש על אישור ייצוא הגז הישראלי למצרים שיאפשר את מימוש עסקת הענק למכירת גז טבעי ממאגר לוויתן למשק המצרי בכ-35 מיליארד דולר.
מדובר בהרחבה להסכם הקודם לייצוא של 60 BCM, וכעת השותפות במאגר: שברון האמריקאית, ניו-מד אנרג’י ורציו ימכרו לחברת הגז המצרית Blue Ocean Energy כמות של 130 BCM עד 2040 - "עסקת הייצוא הגדולה ביותר בתולדות המדינה", כפי שאמר ראש הממשלה.
אישור הייצוא למעשה ייתר את עבודתה של הוועדה בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה, יוסי דיין, שבחנה את ניהול מדיניות האנרגיה של ישראל. בטיוטת הדו"ח שפרסמה באפריל האחרון נכתב כי עתודות הגז של ישראל יספיקו לה לכ-20 שנה בלבד. האם ימצאו מאגרים נוספים עד אז? אפשר להביט לאחור ולראות אילו מאגרים נמצאו עד כה מאז התגליות הגדולות בישראל ולהסיק מסקנות.
בשוק מעריכים את המחיר ליחידת חום בדומה להסכמים קודמים סביב 7.7 דולר ליחידת חום, מחיר הגבוה ב-35% מזה שבשוק המקומי, וכ-5% לעומת ההסכם הקודם מול המצרים. עד לאחרונה שר האנרגיה אלי כהן התגאה בעצירת העסקה מול המצרים לטובת "שמירה על האינטרסים הישראליים". מאז, הלחץ האמריקאי עשה את שלו, על מנת לרתום את המצרים לשלב ב’ בעסקה ברצועת עזה. המצרים הולכים למכור את הגז פי 2 לאירופה. בישראל היו נהנים ממחיר גבוה יותר אם החלומות על HUB איזורי היו מתורגמים לצינור הולכה לאירופה.
גורם בשוק האנרגיה אומר ל"ספונסר": "נושא הייצוא זה דבר אחד, ושם קריטי להבטיח אספקה לישראל, בלי קשר למחיר. המחיר רלוונטי רק כשיש מוצר לספק. אם יצרו מציאות שהגזימו עם הייצוא - לא יהיה מוצר ואז מחיר לא רלוונטי".
נתניהו אמר אתמול כי העסקה תניב למדינה הכנסות של 58 מיליארד שקל כתוצאה מהעסקה. בינתיים, כעבור יותר מעשור בקרן העושר יש קצת יותר מ-2.3 מיליארד דולר בלבד.
עיקרי ההסכם
1. הכמות הכוללת המאושרת - נקבעו מדרגות המבוססות על הרחבת יכולת ההפקה היומית של המאגר:
מצב נוכחי (לפני הרחבה): כ-20.7 BCM.
לאחר הרחבה ראשונה (ל-1,850 MMSCF ליום): כ-95.6 BCM.
לאחר הרחבה שנייה (ל-2,100 MMSCF ליום): עד 130.9 BCM (זוהי "כמות הייצוא הכוללת").
תוקף האישור: עד המוקדם מבין: ניצול מלוא הכמות, סיום הסכמי הייצוא, או פקיעת שטרי החזקה של "לווייתן".
2. תנאי יסוד: הבטחת צורכי המשק המקומי
האישור כפוף באופן מוחלט לאספקת גז למשק הישראלי - קדימות למשק המקומי: אספקת הגז לייצוא תתבצע רק לאחר מענה לכל צורכי הצרכנים המקומיים שהזמינו גז (בהסכמים מחייבים או עסקאות מזדמנות).
שימור עתודות - הממונה רשאי להפחית את כמויות הייצוא אם יתברר כי עתודות הגז במאגר (בקטגוריית 2P+2C) פוחתות מ-535 BCM. בהקשר זה ועדת דיין שאמורה לבחון את נושא זה טרם הגישה את מסקנותיה וההחלטה ניתנה מבלי שהוועדה תמליץ על כך.
3. מחויבות למכירה למשק המקומי (Firm & Spot)
בעלי החזקה מחויבים להציע לצרכנים בישראל - הסכמים מחייבים (Firm): לתקופה של 8 שנים (או יותר), מתוך היתרה שבין יכולת ההפקה המקסימלית לכמויות הייצוא המאושרות.
הסכמים מזדמנים (Spot): לתקופה של שנה לפחות, על בסיס קיבולת פנויה.
מגבלות מחיר: בעלי המאגר מחויבים להציע חלופות הצמדה (כולל הצמדה לתעריף החשמל) בהתאם למתווה הגז, כדי להבטיח מחיר הוגן לצרכן הישראלי.
4. מנגנון ייצוא בעסקאות מזדמנות (Spot)
ניתן לייצא גז על בסיס Spot מהפער שבין הכמות היומית המקסימלית לכמות השנתית המנוצלת בפועל.
לאחר ההרחבה השנייה, אם תגדל יכולת ההפקה מעבר ל-2,100 MMSCF, יוכלו השותפויות לייצא מחצית מהתוספת בעסקאות Spot.
5. הקמת זירת מסחר משנית
במקביל לאישור, התחייבו בעלי החזקה לפעול לקידום זירת מסחר משנית בשיתוף רשות הגז. מטרה זו נועדה לאפשר לצרכנים ישראלים לסחור ביניהם בעודפי גז ולייעל את השוק המקומי.
6. סמכויות פיקוח וחירום
הממונה רשאי להפחית את כמויות הייצוא החל משנת 2036 בשיעור של עד 60% אם ייווצר פער בין הביקוש המקומי להיצע (בהתראה של שנה מראש).
האישור אינו גורע מסמכויות שר האנרגיה לשעת חירום לפי חוק הנפט.