שוק התעסוקה חווה שינויים טקטוניים, כאלו שעומדים להשפיע באופן מהותי ביותר על מגוון רחב של נושאים בכלכלה הגלובלית. ראשית, קצת היסטוריה. בשנת 2007 הפכה חברת Hewlett-Packard לראשונה בעולם שחצתה את רף מאה המיליארד דולר בהכנסות שנתיות עם 172 אלף עובדים. שנה לאחר מכן הצטרפה IBM למועדון, אך עם כמעט 400 אלף עובדים.
באותה תקופה הקשר בין הכנסות לבין מספר העובדים היה כמעט ישיר: יותר פעילות, יותר אנשים. אלא שבעשור האחרון נפרם הקשר הזה במהירות. העולם צופה כיום בתהליך עמוק של "הניתוק הגדול" בין עבודה להון, מציאות שבה חברות מצליחות לצמוח בקצב חסר תקדים כמעט בלי להגדיל את כוח האדם שלהן. אפל הייתה הראשונה לזהות את השינוי. היא הגיעה להכנסות של מאה מיליארד דולר כבר ב-2011 עם 60 אלף עובדים בלבד, שליש מהיקף כוח האדם של IBM כשחצתה את אותו רף. את המאה הבאה (מיליארד דולר) הוסיפה אפל עם פחות ממחצית ממספר העובדים הדרוש, והמאות שלאחר מכן נוספו כמעט ללא שינוי בכוח האדם.
גוגל, שבזמנו נזקקה ל-76 אלף עובדים כדי להגיע להכנסות של מאה מילי ארד, נדרשה לתוספת של כ-11 אלף בלבד בדרך ל 400 מיליארד. מיקרוסופט, שבעבר נחשבה לחברה עתירת משאבי אנוש, הוסיפה רק 7,000 עובדים כדי להגיע להכנסות של 300 מיליארד דולר. גם מטא, שתגיע בקרוב ל-200 מיליארד דולר, נדרשה לשליש בלבד ממספר העובדים שהובילו אותה למאה הראשונה.
אפילו אמזון, שתדמיתה נשענה שנים על מאות אלפי עובדים במחסנים ובשירות לקוחות, משנה כיוון. אחרי גיוס יתר בתקופת הקורונה, מנכ"ל החברה אנדי ג’סי כבר הצהיר שהשימוש בבינה מלאכותית יקטין בהדרגה את מספר העובדים הנדרש. לדבריו, חלק מהתפקידים ייעלמו, אחרים ייווצרו, אך בסך הכול כוח האדם יצטמצם.
אמזון הודיעה לאחרונה על תוכניתה לצמצם באופן משמעותי את כוח העבודה וכפי שניתן לראות בגרף המצורף למעלה, את הגידול של 200 המיליארד האחרונים בהכנסותיה היא ייצרה תוך הגדלה מזערית של מספר העובדים. עד סוף השנה אמזון "תעסיק" יותר רובוטים מאשר אנשים. גם מחוץ לעולם הטכנולוגיה נראית מגמה דומה: וולמארט שמרה על מספר עובדים כמעט קבוע בעשור האחרון, בעוד שהכנסותיה גדלו ביותר מ-200 מיליארד דולר.
אם מחברים את העלייה בהכנסות של אפל, מיקרוסופט, גוגל, מטא, אמזון, אנבידיה ווולמארט, מתקבלת תמונה כמעט בלתי נתפסת, טריליון דולר נוסף של הכנסות עולמיות עם תוספת כוללת של כ-100 אלף עובדים בלבד. המשמעות ברורה, הצמיחה כבר אינה נשענת על הרחבת התעסוקה, אלא על שילוב של אוטומציה, אלגוריתמים ובינה מלאכותית שמחליפים את העבודה האנושית ככוח הייצור המרכזי.
המהפכה הזו איננה נקודת זמן. מדובר בתהליך מתמשך, שבו מערכות ממוחשבות לוקחות על עצמן עוד ועוד משימות שבעבר דרשו צוותים של בני אדם. גם אם לא נגיע לעולם שבו מכונות מחליפות את האדם לחלוטין, הגבול ביניהן מיטשטש במהירות. הבינה המלאכותית אינה יוצרת רק מהפכה תעשייתית חדשה, היא משנה את חוקי המשחק הכלכליים.
השלכות התהליך אינן רק כלכליות אלא גם חברתיות. הוא מעורר שאלות עמוקות על תפקידו של האדם בכלכלה שבה המכונות מייצרות את רוב הערך. ייתכן שהתשובה אינה טמונה רק בחלוקה מחודשת של העושר, אלא בהגדרה מחדש של העבודה עצמה מיצירה פיזית או אדמיניסטרטיבית ליצירה רעיונית, ערכית או יצירתית. כך או כך, העולם כבר נכנס לעידן שבו הצמיחה אינה תוצאה של עוד עובדים, אלא של עוד קוד. זהו עידן שבו הפריון מזנק, אך הקשר בין עבודה לשכר, בין מאמץ לצמיחה, הולך וקטן. בשלב מסוים, גם מקבלי ההחלטות ובעיקר הבנקים המרכזיים יכירו בכך שהמשקל שיש לתת לגורם התעסוקה במכלול השיקולים שלהם בבואם לקבל החלטות ולקבוע מדיניות, קטן.
לצד זה עולות שאלות לגבי הכדאיות הכלכלית של בינה מלאכותית והאם לא נוצרת בועה חדשה. המונח "בועה" נשמע באופן תכוף יותר ויותר והחשש מפני ירידה חדה במניותיהן של החברות שקשורות לתחום עלה. כפי שקורה בכל טרנד חדש, שלא לומר מהפיכה תעשייתית, גם בזו הנוכחית ניתן לזהות חברות שרוכבות על הגל ומניותיהן עולות בחוזקה בשל התחזית (התקווה?) שהן תזכינה לנתח משמעותי מהשינוי הצפוי ורווחיהן יזנקו. אין בכלל ספק שכך יקרה לחלקן, בדומה לרוב ענקיות הטכנולוגיה MAG7) שבזכות גודלן הן מסוגלות להמשיך ולהתייעל ובכך לשפר את מרווחי הרווח שלהן. במקביל, ה"כיסים העמוקים" להן מאפשרים להן לבצע את ההשקעות שנדרשות כדי לפתח ולקדם את הטכנולוגיה. בשולי התיק אחזקה בחברות שתוצאותיהן מעידות על כך שהן כבר נהנות ממגמת הצמיחה.
המחיר יקר? כן
רבות מדובר לאחרונה על כך שמניות הטכנולוגיה יקרות לצד השוואות לתקופת ה"דוט קום". ההשוואה בעינינו אינה נכונה. לא מפני שמחירי החברות אינו יקר, אלא מאחר והחברות שמובילות את התפתחות הטכנולוגיה כעת הן חברות ענק שמציגות שיעורי צמיחה בלתי נתפשים על אף גודלן. המחיר יקר? כן. האם יש סיכוי לתיקון? בוודאי שכן. האם זה אומר שצריך להקטין? לא. מהסיבה הפשוטה שגם הקטנה מוצלחת של הפוזיציה כעת אינה מבטיחה חזרה בעיתוי האופטימלי. בקיצור, מי שלא יכול לשאת את החום, שלא ייכנס למטבח. אנחנו נמשיך להחזיק במניות הטכנולוגיה הגדולות והן תישארנה האחזקות המשמעותיות בתיק שלנו לצד כמה חברות קטנות בהרבה שלהערכתנו יש סיכוי רב שהמוצרים והשירותים שלהן ישתלבו במהפכה התעשייתית הנוכחית.
עוד משהו לסיום בהקשר של ההתפתחות הטכנולוגית. בתחילת השבוע שעבר פורסם ב"פייננשל טיימס" ראיון עם מנכ"ל אנבידיה, הואנג ג’נסן שבו הוא העריך שסין תנצח את ארה"ב במירוץ של הבינה המלאכותית. כמה ימים לאחר מכן, כאשר הוא התבקש להגיב על האמירה הזו הוא אמר את הדברים הבאים: "זה לא מה שאמרתי. מה שאמרתי הוא שלסין יש טכנולוגיית בינה מלאכותית טובה מאוד. יש להם הרבה חוקרי בינה מלאכותית, למעשה 50% מחוקרי הבינה המלאכותית בעולם נמצאים בסין. והם מפתחים טכנולוגיית בינה מלאכותית טובה מאוד. למעשה, מודלי הבינה המלאכותית הפופולריים ביותר בעולם כיום, מודלים בקוד פתוח, הם מסין. אז, הם נעים מהר מאוד. ארצות הברית צריכה להמשיך לנוע מהר בצורה מדהימה. אחרת, אחרת - העולם תחרותי מאוד, אז אנחנו צריכים לרוץ מהר." (דגש שלנו).
הואנג הוא לא רק טכנולוג מוכשר מאוד, הוא גם בעל חושים פוליטיים מחודדים למדי. באמירתו הוא רצה להעביר לטראמפ מסר עקיף אך חד מאוד: אל תתנו למדיניות הסחר שלכם מול סין לפגוע בקצב ההתקדמות של ארצות הברית בתחום הבינה המלאכותית. מאחורי דבריו מסתתרת אזהרה שצעדים כמו מגבלות ייצוא שבבים, מכסים או הגבלות על שיתופי פעולה מדעיים אולי נראים כהגנה על האינטרסים האמריקאיים, אבל בפועל עלולים דווקא לפגוע בחברות האמריקאיות עצמן ולתת לסין יתרון יחסי. במילים אחרות, הואנג אומר: "אם אתם, בבית הלבן, תאטו את החדשנות שלנו בגלל שיקולים פוליטיים, סין תמשיך לרוץ קדימה ואנחנו נישאר מאחור". הואנג ביקש להזכיר לטראמפ שהמרוץ על הבינה המלאכותית הוא לא רק עניין עסקי, אלא קרב אסטרטגי על ההובלה העולמית ומי שמאט, מפסיד. איש חכם, הואנג.
*מנהל השקעות ראשי, סיגמא-קלאריטי בית השקעות*