למרות שהמשק הישראלי מתקשה לחזור למסלול של צמיחה ריאלית, הכנסות המדינה ממסים מזנקות. בעוד שמדדי הצריכה מצביעים על שחיקה בכוח הקנייה של משקי הבית, הנתונים בקופת האוצר מספרים סיפור הפוך.
הכנסות המדינה מתחילת השנה גדלו בכ-16.7% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד לכ-367.6 מיליארד שקל ביחס לכ-315.1 מיליארדי שקל בתקופה המקבילה אשתקד. בצד השני, ביוני האחרון סיכם השכר הנומינלי (השכר בנטרול האינפלציה) עלייה שנתית של 2.7% בלבד, אך כאשר מתחשבים את השפעת ההתייקרויות מתקבלת ירידה ריאלית של 0.6%. בהשוואה לרבעון השלישי של 2023 עם פרוץ המלחמה השכר הריאלי של הישראלים עלה ב-1.2% בלבד במרץ עד מאי.
’השכר הריאלי’ - הסכום שמשקף את כוח הקנייה של השכר, לאחר התאמה לשינויים באינפלציה. במילים אחרות, הוא מראה כמה מוצרים ושירותים ניתן לקנות בפועל עם השכר - נשען על מדד המחירים לצרכן, שמפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). הביקורת על מדד המחירים לצרכן - הוא מודד את השינוי במחירים של "סל" קבוע של מוצרים ושירותים דברים כמו מזון, דיור, תחבורה, בריאות ועוד. אבל הוא לא תמיד לוכד את כל ההשפעות האישיות. למשל, אם המדד עולה במעל 3% בשנה, זה אומר שהמחירים בממוצע עלו, אבל אם השכר לא עולות באותה מידה, כוח הקנייה שלך יורד, כלומר - אתה יכול לקנות פחות עם אותו כסף.
הפער די גבוה כאשר האינפלציה גבוהה. למשל, השכר הריאלי גדל ב-1.2% במונחים שנתיים בהשוואה לרבעון השלישי של 2023 ואילו השכר הנומינלי בחודשים מרץ עד מאי השנה עלה ב-4.4%, על פניו אפשר לחשוב שהכל בסדר והשכר עולה במשק, אך בנטרול האינפלציה מדובר בעלייה מינורית, ובזמ הזה הגבייה מהכנסות המדינה ממסים עולה.
הפרדוקס הזה נובע בראש ובראשונה מאינפלציה נמשכת, שדוחפת מעלה את מחירי הסחורות והשירותים. כך, המדינה נהנית מגבייה גבוהה יותר במע"מ, שמחושב כאחוז מהמחיר לצרכן. גם אם לא נמכרת כמות גדולה יותר של מוצרים, עצם ההתייקרות מגדילה את ההכנסות.
מנגנון נוסף שמסייע להכנסות המדינה הוא אפקט ’בראקט קפצ’ר’, שמתאר מצב בו השכר הנומינלי אמנם עולה, אך מאחר שמדרגות מס ההכנסה מתעדכנות באופן חלקי בלבד, עובדים נדחפים למדרגות מס גבוהות יותר. המשמעות - יותר מסים לקופת המדינה, גם כאשר העלייה בשכר נועדה רק לפצות על שחיקת יוקר המחיה.
ייתכן שהאינפלציה שחווה הציבור בפועל גבוהה מזו הנמדדת במדד המחירים לצרכן של הלמ"ס. אם סל הקניות היומיומי מתייקר בקצב מהיר יותר מזה שמשתקף בנתונים הרשמיים, הרי שמדובר בנטל כפול: הציבור מרגיש את ההוצאות היומיומיות (דיור, מזון) מתייקרות מהר יותר מהממוצע במדד, מה שגורם לתחושה שהאינפלציה גבוהה יותר מהנתונים הרשמיים, בעוד שהמדינה קוצרת פירות מהתייקרות רחבה יותר.