יתרות המט"ח של בנק ישראל הגיעו לשיא היסטורי של מעל 230 מיליארד דולר והגיעו ל-40% מהתוצר, רמה חריגה מאוד ביחס לעולם.
יתרות מטבע החוץ הסתכמו בסוף חודש אוגוסט 2025 בסך 230.3 מיליארד דולר, גידול בסך של 3.553 מיליארד דולר לעומת סוף החודש הקודם. הגידול מוסבר בעיקר על ידי שערוך יתרות מטבע חוץ בקיזוז פעולות הממשלה במט"ח בסך של כ-209 מיליון דולר.
היקף היתרות מעניק למשק כרית ביטחון עצומה במקרה של טלטלה פיננסית או גיאופוליטית. בעוד שבמדינות מפותחות רבות, כמו: ארה"ב, יפן או גרמניה - היחס בין יתרות המט"ח לתוצר נע סביב 0.5%–5% בלבד, בישראל מדובר ביותר מפי שמונה. מי שנמצאת בקטגוריה דומה לישראל הן בעיקר מדינות קטנות עם עודפי מטבע חוץ גדולים, כמו סינגפור ומקאו, שם הרמות מגיעות ל־60% ואף יותר.
מה המשמעות למשק?
רזרבות כה גבוהות מחזקות את מעמד ישראל בעיני שווקים בינלאומיים, מייצרות יציבות פיננסית ומאפשרות לבנק ישראל להתערב בשער החליפין כדי לבלום את התחזקות השקל. כרית הביטחון הזו קריטית במיוחד למשק קטן וחשוף לאי־ודאות ביטחונית וכלכלית.
הצטברות היתרות נובעת בעיקר מהתערבויות בנק ישראל בשוק המט"ח לאורך השנים, במטרה למנוע התחזקות חדה מדי של השקל, שפוגעת במגזר היצוא. זאת, לצד עודף בחשבון השוטף של המאזן התשלומים, המונע בין היתר מהצלחת תעשיית ההייטק הישראלית, שמגדילה את זרימת המט"ח למשק.
מה לגבי הצורך ביתרות כה גבוהות?
יש הטוענים מצד אחד כי רמת היתרות הנוכחית חורגת מהנדרש לכיסוי סיכונים פיננסיים וגיאופוליטיים, וכי ניתן להפנות חלק מהמשאבים להשקעות בתשתיות או להפחתת החוב הלאומי. לעומת זאת, במציאות הישראלית, שבה האיומים הביטחוניים והכלכליים משתנים במהירות, היתרות הגבוהות מהוות עוגן יציבות הכרחי.
בנק ישראל יצטרך לאזן בין הצורך לשמור על כרית ביטחון לבין היעילות הכלכלית של ניהול היתרות. במצב של עלייה באי־הוודאות הגלובלית, כמו משברים כלכליים או מתיחויות גיאופוליטיות, היתרות הגבוהות עשויות להמשיך ולהוות יתרון משמעותי לישראל.