אני עדים בימים האחרונים לגל של העלאות ריבית בעולם ואיתותים לקראת העלאות נוספות. זה התחיל עם הדברים של פאוול בארצות הברית שחזר שוב על האפשרות שהריבית תעלה עוד פעמיים, המשיך בהעלאת ריבית בשווייץ (ודיבורים על העלאות ריבית נוספות בהמשך), בבריטניה הריבית עלתה ב-½ אחוז, פי 2 מהצפוי ובעקבות נתוני אינפלציה מאכזבים וגבוהים מהצפוי, בטורקיה הריבית זינקה מ-8.5% ל-15% (לא טיפוסי לממשל ארדואן, שמאמין כי הדרך לנצח את האינפלציה היא דווקא על ידי הורדת הריבית, ביפן האינפלציה ללא מזון ודלק בשנה האחרונה מעל 4%, שיא של 42 שנים, וגם שם יש כנראה צפי לשינוי של המדיניות האולטרה מרחיבה בתקופה הממש קרובה וכן הלאה.
נזכיר כי שבוע קודם לכן העלו גם קנדה ואוסטרליה את הריביות בשטחן. לא מן הנמנע כי ישראל תהייה חלק מהגל הזה ובכל מקרה תהייה לו השפעה עליה. כך, לדוגמא, כשהריבית עולה במקומות אחרים וכאן היא נשארת ללא שינוי – זה יכול להוליך ללחץ לפיחות המטבע ומשם לאינפלציה.
מעבר לגל ההעלאות, אחת הבעיות שיש כרגע עם העלאת הריבית בבריטניה לפחות היא שזה צעד מפתיע בעוצמתו (הריבית עלתה בחצי אחוז ולא ברבע אחוז). עושה רושם כי עד עתה בנק אוף אינגלנד חשב שהריבית מספיק גבוהה כדי להסתפק בהעלאות מדודות ועכשיו הוא מוטרד יותר ומעלה ריבית יותר ממה שהיה רוצה. זו אולי אחת הסיבות לכך שלמרות העלאת הריבית החדה לא ראינו התחזקות מיוחדת של הליש"ט. כנ"ל לגבי הנתונים ביפן והצפי שהריבית שם תהייה פחות מרחיבה, עדיין ראינו דווקא פיחות של היין היפני.
ייתכן כי אנו בפני התאמות נוספות של המדיניות המוניטרית בעולם לנתוני האינפלציה הדביקים. בכל מקרה העלאות הריבית האחרונות זה מראה שהסוף של הריסון המוניטארי הגלובאלי עדיין לא קרוב ועוד צפויות להיות מהמורות בדרך.
ככל הנראה האינפלציה ובעיקר ליבת האינפלציה ומחירי השירותים והמוצרים הבלתי סחירים לא ימהרו לרדת. כך גם הריביות בעולם. אחת הסיבות בשורש העניין – תהליך הדה-גלובליזציה שעובר על הכלכלה העולמית.
סביר שהנושא הזה של כל העלאות הריבית שהיו והאמירות על העלאות נוספות במקומות אחרים ישפיעו על המסחר בשווקים בשבועות הקרובים.
**הכותב הוא כלכלן שווקים ראשי של בנק מזרחי טפחות**