החלטת הריבית של בנק ישראל ביום שני הקרוב היתה יכולה להיות פשוטה יותר, אלמלא מדד המחירים לצרכן לחודש אפריל שפורסם השבוע הצביע על עלייה דרמטית בקצב האינפלציה בישראל שחורגת מתחום היעד של בנק ישראל ולא מראה סימני התמתנות.
היום בשמחה היינו מתחלפים עם הימים בהם נהג בנק ישראל להתהדר במשפט שהאינפלציה בישראל נמוכה ביחס לעולם, שכן בניגוד לעולם האינפלציה בישראל גבוהה היום יותר מזו של ארה"ב, ובניגוד לעולם לא מראה סימני התמתנות.
ואיפה מצע הבחירות שהובטח?
הממשלה הנוכחית לא מסייעת בזירה הזו, כאשר נראה שכל מה שמעניין את חבריה זו הרפורמה המשפטית, שלפי בנק ישראל וכל הגופים הכלכליים הבינלאומיים באשר הם, צפויה להזיק לכלכלה הישראלית ואפשר לראות זאת בפיחות השקל ובעצירה דרמטית של התאגדות חברות ההייטק בישראל. גם מיכאל שראל, הכלכלן הראשי של פורום קהלת, זה שמתיימר להכתיב רפורמות לחברה בישראל מבלי לחשוף את התורמים שמאחוריו, טען בעצמו שהרפורמה תיתן כוח בלתי מרוסן לקואליציה, מה שמאיים על עיקרון הפרדת הרשויות ועל הכלכלה הישראלית.
נראה כי גם השתוללות עליות המחירים במשק גם היא לא נראית בראש סדרי העדיפויות של הממשלה, והדבר בולט במיוחד אחרי הקמפיין שכולו היה מבוסס על יוקר המחיה ופחות על הרפורמה המשפטית. הממשלה ידעה על העלייה הצפויה במחירי החלב עוד בינואר אך לא עשתה דבר עד לרגע האחרון, וחילקה עלייה של מעל 16% לשתי מנות. על עלייה פחותה מזו של 5% בממשלה הקודמת נתניהו שהיה באופוזיציה יצא בקמפיין, אלא שכיום אין אופוזיציה של ממש בישראל.
במקביל, הממשלה סופגת ירידה דרמטית בהכנסות ממסים. רק ברבעון הראשון של השנה נרשמה נפילה של 14% בגביית המע"מ בשלושה חודשים. הגרעון של הממשלה צפוי לחרוג מהתחזיות ולעלות על 3% לפי הערכות. ובשוק הדיור לא הוצגה שום תוכנית מצד השר הממונה גולדקנופף, והתמונה שקרן הארנונה באה לעודד בנייה למגורים אצל הרשויות החלשות, לא היא זו שתפתור את מחירי הדיור בישראל אלא הריבית שהשפעתה מתעכבת במספר חודשים ובעיקר הגדלה מאסיבית של ההיצע.
ומה לגבי האינפלציה והריבית?
הכלכלנית הראשית באוצר מעריכה כי האינפלציה בישראל תמשיך לחרוג מהגבול העליון של תחום היעד של מעל 3% ב-2023 ותתמתן רק ב-2024. אלא שתחזיות טבען להשתנות בטח כאשר שר האוצר לא מתרגש מבריחה של האינפלציה מהיעד.
נתוני המאקרו גם תומכים בהעלאה נוספת של הריבית, שלפי הערכות תעלה בלפחות 0.25% לרמה של 4.75%. קצב האינפלציה חורג מהיעד ולא מתמתן מרמה של 5% ב-12 החודשים האחרונים, שוק העבודה הדוק למדי עם שיעור אבטלה של 3.1%, והצמיחה במשק ברבעון הראשון הסתכמה לפי האמדן הראשוני שפורסם השבוע ב-2.5%, מעל לתחזיות של ממוצע האנליסטים של "בלומברג", מה שמסייע לבנק ישראל להמשיך ולהעלות את הריבית גם במחיר של האטה.
המרוויחים והמפסידים
מי שצפוי להרוויח מהמצב של המשך העלייה באינפלציה וריבית אלו הבנקים שנהנים משני הכיוונים. הבנקים תמיד נהנים, שכן עליהם מושתתת הכלכלה וחוסר יציבות של הבנקים זה לא משהו שהיינו רוצים להתהדר בו. אלא, שעולה שאלה האם הם יכולים להרוויח קצת פחות על מנת להקל על נוטלי המשכנתאות, למשל, שסופגים עלייה חדה בהחזרים, גם כן מצד אחד מהעלייה בריבית, ומצד שני מהעלייה ברכיב הצמוד למדד שבמשכנתא, או לפחות יכולים לבוא לקראת אלו שמחנים את כספם בפיקדונות.
עם תשואה להון של מעל 20% כפי שהציגו דיסקונט , הבינלאומי ומזרחי-טפחות ברבעון, ועם רווח מצרפי של מיליארדים למערכת הבנקאית ברבעון - אפשר וצריך לפעול אחרת. בתור התחלה, שהבנקים ימהרו להדביק את הפער בין הריבית שעלתה לריבית על הפיקדונות שהם מציעים. אבל בנק ישראל, שאמור להיות זה שיאיץ בבנקים לעשות כך, לא ממהר, מלבד להקים אתר השוואתי של פיקדונות. לוואקום הזה נכנסו הפוליטיקאים עם הצעות משונות, כמו הקפאת הריבית, שעלולות בתורן לערער את העצמאות של בנק ישראל.
ההנחה המובלעת היא שבנק שמקבל רישיון לעסוק במתן אשראי נהנה מרווחיות יוצאת דופן בשנים האחרונות, בעוד שביום פקודה אנו זוכרים כיצד המערכת יודעת לפנות לזעקות עזרה, ביטוח פיקדונות, ועזרה כמו במשבר 2008 בשם היציבות של המערכת. תנאי המאקרו המאתגרים והנקודה הדרמטית שבה נמצאת הכלכלה הישראלית מצריכים חשיבה מחודשת למען הציבור, וכפי שנוכחנו זה לא בהכרח יבוא מהפוליטיקאים.