היקף הגיוסים הכולל של הממשלה בשנת 2010 הסתכם לסך של כ 83 מיליארד ₪, מתוכם כ 70 מיליארד ₪ גיוסים בשוק המקומי - הנפקות סחירות רגילות, הנפקות באמצעות מכרזי החלף, הנפקות במכרזים לא תחרותיים לעושי השוק הראשיים (הקצאות יתר), הנפקת אג"ח מיועדות לא סחירות והיתרה, 13 מיליארד ₪, באמצעות גיוסים בשווקי חו"ל במט"ח. בשנת 2009 הסתכם הגיוס לסך של 102 מיליארד ₪, מתוכם 90 מיליארד ₪ גיוסים מקומיים ו 12 מיליארד ₪ גיוסים במט"ח.
גיוס נטו זה, לצד התקבולים ממכירת מניות המדינה בבנק דיסקונט (כ 1.8 מיליארד ₪), תקבולים ממנהל מקרקעי ישראל (כ 2.6 מיליארד ₪), גביית אשראי ע"י הממשלה (כ 5.8 מיליארד ₪) וכן שימוש בקופת הממשלה בנק ישראל, היוו את מקור המימון לגירעון הממשלתי בשנת 2010 (כ 3.73% תוצר).
בחלוקה לענפים עולה כי שיעור הגיוס באמצעות מכשירי חוב המקומי סחיר עמד על 74% מסך כלל הגיוסים, אל מול גיוס של 10% באמצעות חוב מקומי לא סחיר לחברות הביטוח וקרנות הפנסיה, ו 16% גיוס בשווקי חו"ל במט"ח. הגיוס במט"ח כלל הנפקה עצמית בהיקף של 1.5 מיליארד אירו שבוצעה בחודש מרץ, גיוס באמצעות ארגון הבונדס בהיקף של כ-1.3 מיליארד דולר, וכן 200 מיליון דולר בהנפקה פרטית. בשנת 2009 גויסו 80% באמצעות חוב מקומי סחיר, 8% באמצעות חוב מקומי לא סחיר, והשאר חוב בשווקי חו"ל במט"ח.
תמהיל הגיוס הסחיר בשנת 2010 התחלק בצורה הבאה: 59% חוב שקלי בריבית קבועה, 26% חוב צמוד למדד ו 15% חוב בריבית משתנה. בשנת 2009 עמד התמהיל על 55% בחוב שקלי בריבית קבועה, 36% חוב צמוד למדד ו 9% חוב בריבית משתנה. חלקו הארי של הגיוס בוצע לטווח של עשר שנים, 46%, 32% מהחוב גויס לטווח של שלוש שנים, 14% לטווח של חמש שנים והיתר לטווחים ארוכים (20 ו 30 שנה). תמהיל גיוס זה תומך ביעדים ארוכי הטווח בניהול החוב הממשלתי כפי שיפורטו בהמשך.
כמו בכל שנה, גם הגיוסים בשנת 2011 צפויים להתבצע תחת מגוון רחב של שיקולים, לרבות שיקולים ארוכי טווח בניהול החוב וכן שיקולי שוק שונים המשפיעים על יכולת של הממשלה לצאת לשווקים השונים ולגייס. שיקולים ארוכי טווח אלו הינם נגזרת של המטרות העיקריות וכן של מטרות המשנה בניהול החוב הממשלתי המפורטות להלן.