שר התעשייה, מסחר ותעסוקה, בנימין (פואד) בן אליעזר נאם הבוקר (ה’) בכנס דה-מרקר "ישראל 2021" בבנייני האומה בירושלים להלן עיקרי דבריו:
"אני משתתף בעשרות כנסים מדי חודש, כנסים שבדרך כלל עוסקים בהיום, מקסימום מחר. מעטים הכנסים המתמקדים במה יהיה כאן בדורות הבאים. לכן אני מברך על היוזמה ומקווה שתהיה לה המשכיות.
"התבקשתי להציע את חזוני לשנת 2021 ובו לתאר כיצד אני רואה את מדינת ישראל בעוד 10 שנים. כמי שנמצא בחיים הציבוריים קרוב לשלושה עשורים, דמותה של ישראל בעתיד הוא נושא שנמצא כל הזמן במחשבותיי. אלו המחשבות שאיתן אני קם בבוקר ואיתן הולך לישון כל יום ובכל פעם מלווים אותי שני תסריטים אותם ארצה לשתף אתכם:
"בתסריט הראשון, אני רואה את ישראל כמדינה משגשת ופורחת, מדינה הממשיכה להיות מובילה עולמית בתחומי הטכנולוגיה והמדע, מדינה הממשיכה להציג מקוריות ויצירתיות. מדינה המהווה אור לאומות העולם ואליה עולים לרגל מכל רחבי תבל בכדי לעשות עסקים, לרכוש ידע וללמוד על מתודות לפיתוח כלכלי ותעשייתי, המשך למגמה המתרחשת כיום.
"בתסריט זה ישראל ממוצבת בישורת העליונה של המדינות המפותחות בעולם, מדינה בה המצב הכלכלי מהווה גורם משיכה לרבבות יהודים מכל רחבי העולם לעלות ולהשתקע בה. מדינה עם פריפריה חזקה ומפותחת ועם אחוז השתתפות גבוה בשוק העבודה של כלל המגזרים בה. מדינה שוויונית המצמצמת באופן עקבי את הפערים החברתיים בה, מדינה החיה על פי עקרונות דמוקרטיים וחולקת את ערכיה והצלחתה עם שכנותיה מסביב.
"לעומת זאת, בתסריט השני אני רואה מדינה שאיננה מצליחה להתגבר על השוני והפערים שבתוך החברה המרכיבה אותה, ונעשית סקטוריאלית ושסועה יותר ויותר. מדינה המתנהלת מתוך חוסר תכנון תקציבי ומתוך קיבעון של הישרדות, תוך אי שיתופם של מגזרים רחבים בחברה ובכלכלה. מדינה בה רק מעטים נושאים על עצמם את הנטל הכלכלי והביטחוני. מדינה המפקירה את האוכלוסיות החלשות והפריפריה, בה החזקים נעשים חזקים יותר והחלשים הופכים לחלשים יותר. מדינה השוחקת את ההון האנושי שבה ומאבדת את מיטב המוחות שלה לטובת ארצות אחרות. מדינה מנוכרת ומבודדת מדינית, הזונחת את ערכי הדמוקרטיה השוויון והמוסר.
"מעל שני תסריטים אלו מרחפת שאלה חשובה ביותר, וזוהי השאלה המדינה – האם פניה של ישראל לפריצת דרך מדינית או האם ננציח את הקיפאון? לשאלה זו השלכות גורליות גם למצבה הכלכלי-חברתי של ישראל.
"אלו הם שני תסריטים שונים כאשר כל אחד מהם אפשרי בדיוק באותה מידה. ההבדל בין שני תסריטים אלו מסתכם במילה אחת: מנהיגות! אנו נמצאים בפתחה של שנה אזרחית חדשה, שנה בה צריכים להתקבל הכרעות חשובות ביותר וקריטיות לעתידה של המדינה. נשמע לכם מוכר? כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה? כנראה כמספר שנותיה של המדינה. העניין הוא שזה נכון אך גם עצוב. זה נכון כי האילוצים והאתגרים השונים מציבים את ישראל באופן תמידי על מספר רב כל כך של צמתי החלטה: כלכליים, ביטחוניים וחברתיים. זה עצוב כי נדמה שאין אנו מסוגלים לקבל את אותן החלטות נדרשות, ובמקום זה מתעסקים בלדחות אותן משנה לשנה. לצערי, על פי רוב, לא מתקיים אצלנו תהליך של קבלת החלטות אלא תהליך של דחיית הכרעות.
"נושא המנהיגות משחק פה תפקיד מרכזי. אין מדובר רק באיכות מנהיג כזה או אחר, אלא במערכת המקיפה אותו ובעיקר בשיטת משילות המונעת יכולת הובלה, קבלת החלטות ורציפות שלטונית.
מנהיגות אמיתית נבחנת לא ביכולת של המנהיג לרצות את בוחריו ולהתחנף אליהם, אלא ביכולתו לקבל הכרעות קשות, לעיתים לא פופולאריות אשר מבטאות צורך וראיה לאומית ולא סיפוק צרכיו של סקטור כזה או אחר.
"לצערי המבנה החברתי הסקטוריאלי של ישראל מושך אותנו מטה. החלום של כור היתוך הולך ומתמוסס מול עינינו. הרבגוניות המגזרית, שבמשך שנים היוותה את מקור עוצמתנו וייחודינו, הופכת להיות החיסרון המרכזי שלנו, עת כל קבוצת אוכלוסייה מתמקדת באינטרס המגזרי שלה מבלי יכולת או רצון לראות את טובת הכלל.
"הבעיה האמיתית ששיטת הממשל הקיימת בישראל לא רק שאינה ערוכה להתמודד עם מצב זה, היא אף מעודדת אותו. עם עד לפני כמה עשורים ניתן היה להרכיב קואליציה יציבה פחות או יותר עם מספר שחקנים מרכזיים, הרי שהיום הצורך לרצות ולפייס כל כך הרבה סקטורים שונים – פשוט משתק את הממשלה. כדי להמחיש זאת ניתן לראות איך רק לא מזמן, באותו שבוע נותנים חוק גיור לעולים, מגדילים קצבאות לחרדים ומרחיבים ישיבות הסדר למתנחלים.
"השינויים הדמוגרפים במבנה החברה רק הולכים ומקצינים את התופעה. אני הייתי מצפה שככל שמגזר מסוים יגדל, הוא ייקח על עצמו ראיה חברתית לאומית רחבה יותר. לצערי נראה כאילו המצב הפוך, ככל שהקבוצה גדלה כך היא מנצלת את היותה קבוצת לחץ אפקטיבית יותר לצבירת רווחים על חשבון הכלל.
"שעון החול הולך ואוזל. כדי לקבל ישראל מצליחה בעוד עשור, צריך להתחיל לעבוד היום! לא ניתן להתעורר בשנת 2020 כדי לשנות את 2021. השינויים החברתיים, הדמוגרפים והגיאופוליטיים קוראים לנו לקום ולעשות מעשה.
"אני קורא מכאן לבחון את שיטת הבחירות בישראל ולקדם חוקה למדינת ישראל, כדי לאפשר היום תשתית שלטונית שתאפשר לנו להתמודד עם האתגרים העתידיים של מדינת ישראל. להערכתי, למדינת ישראל יש חלון זמן של 5 עד 10 שנים כדי לפעול לשינוי השיטה ובניית חוקה לפני שהמגמות בחברה הישראלית יסגרו סופית את האופציה הזו וישאירו אותנו עם שיטת ממשל ההופכת פחות ופחות אפקטיבית.
אני מאמין כי שינוי שיטת הבחירות באופן שתאפשר משילות יציבה ורציפה ותצמצם את המינוף של קבוצות לחץ הינה קריטית לשם היכולת לקבלת החלטות מכריעות ולשם ביצוע אפקטיבי של אותן החלטות.
"במקביל, גיבוש חוקה לישראל, מלבד היותה צעד מתבקש ובסיסי בכל משטר דמוקרטי, הינה צעד חיוני ביותר למדינה כמו ישראל הבנויה משלל מגזרים ואוכלוסיות. החוקה תדגיש את המאחד, תייצג את העקרונות המרכזיים של מדינת ישראל ותשמש ככלי לשמר את ערכיה הדמוקרטיים של ישראל בכל מציאות פוליטית.
"אין באפשרותנו להסתתר יותר תחת התירוץ של ’מדינה צעירה’. 62 שנים הם מספר מכובד מספיק כדי להעביר אותנו משלב ’הצעירות’ לשלב ’הבגרות’. כשאני מביט אחורה אני רואה הישגים רבים שעל כולנו להיות גאים בהם, אך אין לנו את הפריבילגיה לנוח על זרי הדפנה. הדבר החשוב ביותר היום זה לדעת כיצד לבנות תשתית שלטונית ראויה כדי שאנו והדורות הבאים נזכה לחיות במדינה פורחת ומשגשגת כפי שתיארתי בתסריט הראשון – המדינה שכולנו רוצים שתהיה לנו!".