ההיסטוריה האנושית ועימה הכלכלה התנהלו במשך דורות רבים, במחזורים ארוכים ודי קבועים. אנחנו, שגדלנו על ערכי התנ"ך, מכירים היטב את חלומו של פרעה מלך מצרים, על שבע הפרות השמנות ואחריהן שבע הפרות הרזות, העולות מן היאור. יוסף בעל החלומות התבלט ככלכלן מוכשר שידע לפרש את החלומות למען השליט, והכתוב היטיב להסביר, כי המדובר הוא במחזורים כלכליים, בהם ניצול התקופה הטובה מבטיח שרידות ואף הצלחה בתקופה הרעה. לצערנו, ימים אלה של מחזוריות קבועה ושל יכולת ניבוי טובה חלפו.
אנו בעיצומו של עידן, המתאפיין בשינויים דרמטיים ובאירועים בלתי צפויים; כמעט בכל אחד מתחומי חיינו, ובעיקר בתחומי הכלכלה.
אנחנו יודעים היום שאכן קורים מדי פעם "ברבורים שחורים" כפי שמכנה אותם פרופסור נאסים טאלֶב, אך איננו יודעים מתי יתרחש אירוע "הברבור השחור" הבא, באיזה תחום ומה תהיה עוצמתו. לכן הניהול המודרני מחייב מערכות כלים מתוחכמות פי כמה. כתוצאה מכך, ניתוח סיכונים הפך להיות כלי חיוני בניהול הכלכלי והפיננסי המודרני.
מול מציאות דינאמית כל כך הופך מצבו של התעשיין אתגרי יותר ומורכב שבעתיים, ומחייב כל אחד מכם להיות מנהיג אמיתי, בבואו לקבל החלטות ארוכות טווח ולפעול למימוש החזון העסקי שלו.
עובדה ידועה היא, שמשקל התעשייה במדינות מפותחות אינו גדול, שכן עיקר התוצר נובע ממגזר השירותים. ישראל אינה יוצאת דופן מבחינה זו. לא רק זאת, אלא שבעשור האחרון גדל הייצור בענפי ההיי-טק השונים, על חשבון התעשייה המסורתית, אם כי ישנם כמובן תחומים בהם נרשמה דווקא עלייה בשנים האחרונות, בעיקר במוצרים בעלי סחירות נמוכה כמו מזון ומשקאות.
יש לזכור שלמרות היותנו כלכלה מוטת ייצוא, תרומתה של התעשייה המסורתית למשק עדיין גבוהה, משום שייצור מקומי מבטל, במידה מסוימת, את הצורך ביבוא, וגם יוצר מקומות עבודה לאוכלוסייה המקומית.התעשייה בישראל היא לא רק חשובה, אלא גם חסונה. לאחר התכווצות חדה של 6.4% במגזר התעשייתי בשנת 2009, רשמה התעשייה בשנת 2010 גידול של 7.8%, הדומה לקצב הגידול בשנים 2005-2008. במהלך המשבר הגלובלי הנוכחי, הפגיעה בתעשייה בישראל היתה מתונה יותר מזו הגלובלית.
אם מחפשים סיבות לחוסן של הכלכלה הישראלית בכלל וסקטור התעשייה בפרט, אני חושב שצריך לתת קרדיט גדול לקובעי המדיניות הכלכלית – האוצר, בנק ישראל, המעסיקים וארגוני העובדים. בעת המשבר התקבלו החלטות לא פשוטות. היום, בדיעבד, נראה לי שמוסכם על הכל שהחלטות אלה והצעדים שננקטו בעקבותיהן ריככו את השפעות המשבר אצלנו.
אבל אני רוצה להדגיש, שהקרדיט מגיע גם לתעשייה הישראלית, כלומר לכם. במהלך המשבר נרשם פער גדול בין המדינות המפותחות, בהן הפגיעה בתעשייה היתה קשה במיוחד, לבין מדינות מתפתחות שנפגעו פחות. בישראל, הייצור התעשייתי נפגע פחות מהייצור הגלובלי. זה נתון משמח, המעיד על חוסנה של התעשייה הישראלית, ועל כושר התאמה יוצא מן הכלל להתפתחויות הגלובליות.
עם זאת, המשבר בעולם טרם חלף, ואנו כמשק פתוח, ובייחוד התעשייה, עדיין תלויים במצב בעולם. כמו כולכם, גם אני מסתכל בדאגה על הבעיות בגוש היורו. למרות רשת הביטחון שנפרסה ליוון ולאירלנד, השוק לא נרגע אלא להפך, ובימים אלה הזרקורים מופנים בעיקר לעבר פורטוגל. וכמובן, גם המצב בארה"ב עוד רחוק מלהיות נורמלי, עם אחוזי בטלה גבוהים והתאוששות איטית של המשק.
מקור לאופטימיות טמון בעובדה שהתעשייה שלנו יודעת, בדרך כלל, לנצל לטובתה שינויים גדולים בכלכלה העולמית. תראו, לדוגמה, איך מהפכת הטכנולוגיה של שנות ה-90 שינתה את פני המשק ללא הכר. המהפכה הבאה נמצאת כבר כאן, או אם נדייק – במזרח, בסין, הודו, קוריאה ושכנותיהן. פוטנציאל הביקושים במדינות אלו הוא אדיר, אבל אנחנו חייבים לעשות התאמה לצרכים שלהן.
בעולם כבר יש מזמן תשומת לב ממוקדת בפוטנציאל של המדינות המתעוררות, ובייחוד מה שמכונה גוש ה-BRIC – סין, הודו, ברזיל ורוסיה. אני מאמין שלישראל, כמשק דינאמי, יש יתרון יחסי בביצוע ההתאמות הנדרשות על מנת לנצל את הפוטנציאל הגדול. למעשה, ניתן לראות ניצנים ראשונים לכך בשינוי יעדי היצוא בשנים האחרונות. היצוא למדינות ה-BRIC, כאחוז מכלל יצוא הסחורות, גדל מ-5.5% בשנת 2002 ל-12% בשנת 2010, וזה שינוי משמעותי יותר מאשר זה שהתרחש בחלק מהמשקים המפותחים בעולם.
השאלה מה יהיה במשק הישראלי ובתעשייה הישראלית בשנה הקרובה, וכמובן גם לאחר מכן, מעסיקה את כולנו. אני יודע שזמנים אלה אינם קלים לרובכם, בייחוד לאור ההתחזקות הריאלית של השקל ועליית המשכורות בחלק מהסגמנטים של שוק העבודה.
אציג בפניכם כיצד אני רואה את פני הדברים, תוך שימוש בכלי חשוב, שהוכיח את עצמו עד כה היטב: מדד מנהלי הרכש של בנק פועלים וארגון מנהלי הרכש בישראל.
עוד בספטמבר 2007, כאשר הפעילות הכלכלית והתעשייתית בישראל היתה בשיאה, החל מדד מנהלי הרכש של בנק הפועלים להצביע על האטה בפעילות התעשייתית, ובאפריל 2008, כאשר ניצני המשבר עדיין היו רק באופק, המדד הצביע על התכווצות של ממש.
מדד מנהלי הרכש חזה גם את ההתאוששות במשק, מספר חודשים לפני תחילתה באוגוסט 2009. ובכן, מה צופה לנו עכשיו מדד מנהלי הרכש של בנק הפועלים? תשמחו לדעת, בוודאי, שלמרות הקשיים שציינתי קודם לכן, בחודשים האחרונים מדד מנהלי הרכש מצביע על התאוששות יפה בתעשייה, ובייחוד בהזמנות ליצוא. נותר לנו לקוות שגם הפעם, מדד מנהלי הרכש יוכיח את עצמו ככלי תחזית נכון.
בתוך כל אלה חשוב לזכור כי המשאב החשוב ביותר של ישראל, זה שהביא אותה למעמדה הנוכחי, הוא ההון האנושי שלה. ולכן, האתגר המרכזי שלנו הוא לשמור על היתרון מול המתחרים שלנו. אסור לנו להיות שאננים ולחשוב שמובטח לנו שנתמודד עם אתגר זה בהצלחה. הירידה בהישגי תלמידים ישראליים, הקצב האיטי בהשקעות בתשתית, לעומת ההשקעות האדירות של סין, הודו, קוריאה ועוד מדינות, – אלה התפתחויות העלולות לאיים על מעמדנו כבר בעתיד הלא רחוק.
אל לנו להסתפק בשיפורים במסגרות הקיימות. עלינו לפעול בנחישות בשני כיוונים קריטיים נוספים:
הכיוון הראשון הוא, החזרת החינוך הטכני ברמת בית הספר העל–יסודי. התעשיין הוותיק סטף ורטהיימר הוא אחד המובילים של הנושא הזה, שמטרתו הבטחת כוח אדם מקצועי ואיכותי לתעשייה כולה. דוגמא נוספת היא פרויקט מאוד מצליח של בנק הפועלים בשם "משלוש לחמש" בשיתוף עם הטכניון ורשת "אורט", שבמסגרתו אלפי תלמידי תיכון משפרים את הישגיהם במתמטיקה וניגשים לבחינות ברמה של 5 יחידות לימוד.
הכיוון השני הוא, חיזוק החינוך הטכנולוגי האקדמאי, שהוא תנאי חיוני להמשך הפיתוח של התעשייה, הן בתחומים המסורתיים ובודאי בתחומי ההיי-טק, הקלין-טק והתחומים החדשים הניצבים לפתחנו.
ברמה הלאומית, דרושה לנו תוכנית אסטרטגית רב-שנתית לתעשייה בישראל. עלינו לשאול את עצמנו איזה סוג תעשייה אנחנו רוצים שיהיה לנו כאן בסוף העשור הנוכחי, ולהגדיר את היתרון – או היתרונות – היחסיים של ישראל.
אלו הן אותן ’נישות’ חדשות בעולם העסקי, שלישראל יש מה לתרום בהם, בזכות הידע, הטכנולוגיה, והיכולת התעשייתית המוכחת. אני מקווה שאתם, הנוכחים כאן, תמלאו תפקיד מרכזי בתהליך זה.
מן התשובה שניתן לעצמנו עלינו לגזור מעין "תוכנית עבודה", הכוללת את הצעדים שיש לנקוט לשם השגת היעדים. תוכנית אסטרטגית כזאת יש להפיק בשיתוף-פעולה בין המגזר העסקי והציבורי, וכמובן בסיוע מומחים, גם מהעולם העסקי וגם מן האקדמיה.
הרשו לי לסיים את דבריי בברכה חמה להתאחדות התעשיינים על פעילותה הברוכה לאורך כל כך הרבה שנים. התעשייה הישראלית מילאה תפקיד חשוב במפעל הציוני, ואין ספק שלכם, התעשיינים, יש חלק משמעותי מאוד בשגשוג הכלכלי שכולנו נהנים ממנו.
בנק הפועלים מלווה את התעשייה הישראלית מאז ראשיתה. אנו גאים בשיתוף-פעולה ארוך ופורה עם התאחדות התעשיינים, שאותו אני מכיר היטב, מתפקידי הקודם כמנהל החטיבה העסקית. אני גאה לציין שחלקו של בנק הפועלים במימון הבנקאי לסקטור התעשייה, המסתכם בכ-66 מיליארד שקל, מבטא נתח שוק של מעל 30%!
ואולי אנקדוטה אחת לפני סיום - לא מזמן עלה לדיון בכנסת מה שכונה "חוק הדגל", ואני גאה להגיד שבנק הפועלים היה הארגון הגדול הראשון אשר בחר לפעול על פי הצעת החוק, עוד בטרם זו אושרה, והחלטנו שכל הדגלים אותם נרכוש ונחלק, כמיטב המסורת שלנו, ביום העצמאות, יהיו תוצרת כחול-לבן, ואני מזמין ארגונים נוספים לרכוש מוצרי "כחול-לבן".
אך אנחנו איתכם לא רק בנושא הדגלים. תמיד היינו שותפים לדרך שלכם, התעשיינים. אנו גאים על שעמדנו לצידכם בזמן המשבר והיינו שם, כדי לסייע לכם להשיג מימון ולהמשיך בפעילות, גם כאשר שוק האג"ח והאשראי החוץ-בנקאי "התייבש" כמעט לחלוטין. עשינו זאת מתוך אחריות לאומית ועל סמך אמונה אמיתית ביכולות שלכם להתאים את עצמכם לסביבה המשתנה ולקבל החלטות עסקיות אמיצות ונכונות לנוכח המשבר.
עמדתם באתגר זה – וכל הכבוד לכם! אני גאה להמשיך את שיתוף הפעולה הפורה איתכם גם היום, בתפקידי כמנכ"ל, ואני בטוח שהוא יימשך ואף יגבר בעתיד