המשק הישראלי הפגין בשנה החולפת שיעורי צמיחה מרשימים ביחס למדינות ה-OECD. גם התחזיות לגבי העתיד הינן אופטימיות יחסית. אולם, קיימים מספר סיכונים שאין להתעלם מהם:
משבר כלכלי חריף במדינות המפותחות: היצוא הישראלי מהווה כ-40% מהתמ"ג, כשהיצוא לארה"ב והאיחוד האירופי מהווה כ- 65%-70% מכלל היצוא. עקב משקלו הגבוה של היצוא, הרי שפגיעה בו תפגע משמעותית בצמיחה. בנוסף, המשך מגמת ההתחזקות של השקל תוסיף לשחוק את רווחיות הייצוא ולפגוע בצמיחתו.
המצב הגיאופוליטי: על החששות (הישנים....) ממשבר ביטחוני מול אירן/הפלסטינאים לא נרחיב את הדיבור, וגם על הקושי של ממשלות בישראל בעבר להשלים את הקדנציה לא נפרט. רק נציין, כי יציבות פוליטית הינה הכרחית, בעולם הנוכחי שבו התמקדות המשקיעים מופנית אל פעילות הממשלות ויכולתן לשמור על ריסון ואחראיות תקציבית.
מחירי הנדל"ן והאינפלציה: ציפיות החזאים וציפיות האינפלציה הנגזרות משוק ההון נעות סביב ה-3% (הרף העליון של היעד) ומעט מעבר לכך. הבעיה היא שישנם מספר גורמים שעלולים להעלות את האינפלציה מעבר לרף היעד, ובכך לאלץ את הנגיד לנקוט בהעלאות ריבית מהירות יותר, באופן שיפגע בכלכלה המקומית. לצד הגורמים הגלובליים (אותם הזכרנו) קיימים חששות להעלאות שכר חדות בסקטור הציבורי ועליית שכר כללית במשק על רקע הקרבה לתעסוקה מלאה. כמו כן, ההערכות הן שמחירי השכירות עלולים לעלות בקצב מהיר יותר מבעבר הן בכדי לקזז את הפער שנפתח מול מחירי הדירות בבעלות והן על רקע הצעדים האחרונים לריסון משכנתאות לדיור (=הסטת ביקושים מדירות בבעלות לשכירות). מאחר ורכיב הדיור במדד הינו משמעותי ומתבסס על מחירי שכירות (ולא דירות בבעלות), עליית המחירים עלולה להאיץ האינפלציה.