לאחר פרסום מדד יולי, לא מעט מנתחי אינפלציה הגיעו למסקנה שסביבת האינפלציה בישראל עלתה ל- 1.4% ומספיק שהיא תישאר בקצב הזה מספר חודשים כדי להביא להעלאת ריבית. לפי דעתו של יונתן כץ, מסקנה זו מוטעית: קצב עליית האינפלציה השנתי (ב-12 החודשים האחרונים) בחודש יולי עומד על 1.4% ומורכב מארבעה מרכיבים חשובים:
מחירי הדלקים בישראל עלו ב- 13.2% ותרמו 0.42% לאינפלציה. האינפלציה למעט סעיפי האנרגיה עלתה ב- 1.0% בלבד. למה זה חשוב? כי המדיניות המוניטארית בישראל לא משפיעה על מחירי הנפט בעולם. גם קשה לדעת אם מחירי הנפט בעוד שנה יעלו ב- 30% או ירדו ב- 30%.
מחירי הפירות והירקות עלו ב- 10.5% ב- 12 החודשים האחרונים ותרמו 0.31%. כאן (בניגוד למחירי הדלקים) אנו יכולים להניח שכנראה שסעיף זה ימשוך את האינפלציה כלפי מטה בשנה הקרובה. לא סביר שמחירי האבטיחים אשר עלו ב- 131.2% מיולי אשתקד (ל-5.4 ₪ לק"ג בממוצע בחודש יולי 18) יעלו בעוד 131% ביולי 19. סביר יותר להניח תיקון מחירי פירות וירקות כלפי מטה (אנו מניחים 4%-).
השפעת ההוזלות היזומות של הממשלה גרעה 0.3% מהאינפלציה. נכון הדבר, שלאור המצב הפיסקאלי "המתוח" קשה לצפות למהלכים של הורדת מיסים, אם כי מדיניות של פתיחת היבוא המתחרה של מוצרי המזון (רפורמת הקורנפלקס) ופירות וירקות לא כרוכה בעלות תקציבית.
יתר המדד או אינפלציית הליבה משקפים באמת את סביבת האינפלציה, והיא עלתה ב- 1.0% ב- 12 החודשים האחרונים. מדובר בקצב גבוה יחסית לשנה-שנתיים האחרונות, והוא מושפע בעיקר מהפיחות המתון (אשר בינתיים נמחק מתחילת השנה), זאת לעומת ייסוף חד בשנתיים האחרונות.
האם סביבת אינפלציה של 1% תומכת בהעלאת ריבית? לא נראה לנו. העלאת ריבית אפשרית (אולי בתחילת 2019) רק אם נראה האצה באינפלציית הליבה כתוצאה מהגורמים הבסיסיים אשר משפיעים על אינפלציית הליבה: בעיקר, מחירי הדירות (שכירות) ו/או התחדשות מגמת הפיחות בשקל. בינתיים הדולר נחלש בעולם, כאשר השקל חזר לרמתו בסוף 2017 מול סל המטבעות. כמובן שעסקאות רכישה כמו סודה-סטריים תומכות בייסוף בשקל. גם קצב עליית השכר הממוצע במשק חשוב, אבל פחות נוטה לשינויים חדים.