האם משרד עורכי דין המלווה, במשך עשרות שנים, לקוח בריטיינר חודשי, יכול לתבוע פיצויים ולטעון לקיומם של יחסי עובד-מעביד בזמן הפסקת ההתקשרות? על פי פס"ד שהתקבל השבוע בבית הדין האזורי לעבודה בת"א (תע"א 11814-07) התשובה היא חד משמעית "לא", גם אם לא היה הסכם כתוב בין הלקוח ומשרד עורכי הדין המסדיר את מערכת יחסי העבודה ביניהם. בית הדין, בהרכב שכלל את כב’ השופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ ואת נציגי הציבור ד"ר אליעזר רוזנטל והגב’ הדסה שליסל, דחה את התביעה בגובה של כ-8 מליון ₪ שהגישו שלושת השותפים במשרד עוה"ד בן-ציון כהן: עוה"ד בן ציון כהן, עוה"ד רחל כהן ז"ל (באמצעות עזבונה) ועוה"ד עודד לב נגד בנק דיסקונט למשכנתאות. את בנק דיסקונט למשכנתאות ייצגו עוה"ד יחיאל כשר, נטע הדר-מנדה ותהילה פינק-בנישו ממשרד פרופ’ יובל לוי ושות’.
משרד עוה"ד של התובעים העניק שירותי ייעוץ משפטי לבנק דיסקונט למשכנתאות משנת 1959, זאת ללא הסכם מסודר בין הצדדים. רק בשנת 1988 הועלו על הכתב פרטי התקשרות בין הצדדים כפי שנכתבו ע"י עו"ד רחל כהן ז"ל, והצדדים המשיכו בעבודתם כבימים ימימה. בעקבות ביקורת פנימית שנערכה בבנק, בשנת 2001 נחתם הסכם מוסדר בין הצדדים. ההסכם קבע אילו שירותים יעניק משרד עוה"ד לבנק ונקבע כי משרד עוה"ד הוא קבלן עצמאי וכי תמורת עבודתו ימסור לבנק חשבונית מס כחוק וכי לא יחולו על הצדדים יחסי עובד מעביד. בנוסף סוכם כי כל אחד מהדדים יוכל להפסיק את ההתקשרות לאחר שיודיע על כך מראש 6 חודשים לפני סיום העבודה המשותפת. גם לאחר חתימת ההסכם בשנת 2001 המשיכו הצדדים לעבוד כרגיל.
בינואר 2005 הודיעה מנכ"לית הבנק, דאז, ענת קינן, על סיום ההתקשרות. בעקבות זאת הגיש משרד עוה"ד תביעה נגד הבנק בדרישה לתשלום פיצויים. לטענתם, בינם לבין הבנק התקיימו, עד למועד חתימת ההסכם ב- 2001, יחסי עובד-מעביד, ולכן הם זכאים לפיצויי פיטורים בסך של כ-5.2 מליון ₪ ובתוספת הלנת פיצויי פיטורים, סה"כ תביעה על סך של כ- 8 מליון ₪. בתביעה טען משרד עוה"ד כי במשך כ-46 שנים בהן עבד עבור הבנק התקיימו המבחנים לקיום יחסי עובד ומעביד: במשרדם הותקן קו טלפון פנימי של הבנק, הם חוברו למערכת המחשב של הבנק, השתתפו באירועים של הבנק ושל עובדיו והשתתפו בישיבות שבועיות. לחלופין, משרד עוה"ד טען כי גם אם אין מדובר ביחסי עובד-מעביד קלאסיים, הרי מדובר ב"מעין עובדים" הזכאים לתשלום פיצויי פיטורים. לדבריהם, ההסכם עליו חתמו עם הבנק ב-2001 אינו חל רטרואקטיבית ובכל מקרה בתקופה שקדמה לו הם היו "מעין עובדים".
ב"כ הבנק טענו כי ההסכם שנחתם העלה על הכתב את מערכת היחסים כפי ששררה בין הצדדים לאורך כל השנים ולא חל כל שינוי בעבודתם לפניו, ולאחריו. במקביל, עצם העובדה שמדובר במשרד עורכי דין עצמאי לא מאפשרת להחיל על התובעים סטטוס של "עובד" או "מעין עובד".
בית הדין קיבל את טענות ב"כ הבנק, דחה את התביעה תוך שהוא מעביר ביקורת חריפה על התובעים. בפס"ד קבע בית הדין כי מדובר בתביעה הנגועה בחוסר תום לב משווע מצד התובעים. לאורך כל שנות העבודה לא העלו התובעים כל טענה בדבר היותם עובדים או מעין עובדים. לא היה כל שינוי ביחסים בין הצדדים בין התקופה של לפני החתימה על ההסכם, ולאחריה. בית הדין קובע כי הטענה של התובעים ולפיה פוטרו בשנת 2001 ועברו לסטטוס של עצמאיים "אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר". על פי פסק הדין, מערכת יחסי עובד-מעביד נבחנת על פי מבחן ההשתלבות ("לא הוכח כיצד השתלבו התובעים בעסקי הנתבעת" – הם לא היו חלק מהמחלקה המשפטית הפנימית של הבנק), מבחן הפיקוח ("התובעים היו עצמאיים בעבודתם"), מבחני עזר ("הגדרת התובעים כעצמאיים ברשויות השונות אין בה כדי להכריע סוגיה זו עם זאת היא מצטרפת לכלל המבחנים), מבחן הציוד (חיבור למערכת המיחשוב והטלפון של הבנק אין בה כדי להעיד על יחסי עובד-מעביד), האופן בו ראו הצדדים את מערכת היחסים (על פי ההסכם עם הבנק ראו התובעים עצמם כנותני שירותים חיצוניים). על הטענה כי למרות ההסכם המפורש שנחתם בין הצדדים, התובעים עדיין רואים עצמם בקשר של יחסי עובד-מעביד אומר בית הדין כי "לא ברור כיצד עו"ד ותיק במקצועו שהיה שותף לניסוח תנאי ההתקשרות טוען שלא התייחס לצד המשפטי של ההתקשרות?! לטעמנו התשובה לשאלה זו ברורה: התובעים לא חשבו באותה עת כי כלל יכולים להתקיים יחסים שונים ממתן שירות ללקוח...".
בהתייחס לטענת התובעים כי לאחד משלושת עורכי הדין שתבעו לא היו לקוחות נוספים מלבד הבנק, אמר בית הדין כי "משרד שבוחר להתבסס על לקוח מרכזי אין לו אלא להלין על עצמו..."
בית הדין דחה את התביעה וטען כי "נוצר הרושם שהתביעה היא יצירה מלאכותית המבוססת על טענות שווא ועל התבססות על הלכות שאינן ממן העניין". בנוסף, בית הדין קבע כי קבלת תביעה מעין זו תגרור לכך שכל נותן שירותים יהיה זכאי לקבלת פיצויי פיטורים ולא זו כוונת המחוקק.