”משקל התיירות בישראל נמוך יחסית לתוצר לנפש”

סקירה של בנק דיסקונט: שנת 2010 מסתמנת כשנה טובה עבור תיירות החוץ של ישראל, אשר נפגעה קשה במהלך שנת 2009, עם עלייה חדה במספר המבקרים (תיירים ומבקרי יום) לרמה של כ-3.5 מיליון. השיפור בענף מוצא ביטויו גם בעלייה בתעסוקה ובפדיון בתי המלון. יצוא שרותי תיירות מהווה כ-4% מסך היצוא המקומי (לעומת 6% בממוצע עולמי), ובעל ערך מוסף יחסית גבוה לתוצר המקומי, כ-80% (כלומר, מעל שלושה רבעים מההכנסה מתיירות מיוצרים בישראל). על אף זאת, משקל יצוא שרותי תיירות בתוצר המקומי הינו כ-1.5% בלבד, נמוך בהשוואה בינלאומית. השנה, יגיעו, להערכתנו, ההכנסות מיצוא שרותי תיירות לכ-3.6 מיליארד דולר.


בעולם קיים קשר חזק (ומתבקש) בין הצמיחה לתיירות. אולם, לא כך בישראל, זאת לאור קיומו של גורם משמעותי יותר, המשפיע על מספר התיירים מחו"ל - המצב הביטחוני. את הסטיות מתוואי הצמיחה העולמית, ניתן להסביר על ידי האינתיפאדה השנייה (2001 -2002), מלחמת לבנון השנייה (2006) ומבצע עופרת יצוקה (2009).


בנוסף, מתברר, שבעוד שעל פני העשור החולף גדל מספר התיירים בכ-30%, צנחו ריאלית באותה עת ההכנסות מתיירות (בניכוי שינוי מחירים ושער חליפין) בכ-20%-30%. כלומר, הגידול בתיירות לווה דווקא בקיטון ריאלי ניכר בהכנסות מתיירות (כאמור, במחירים קבועים).
כיצד נוצר מצב, שבו ההכנסה הממוצעת לתייר יורדת?
תמהיל שונה של המבקרים בישראל וארצות המוצא 


במהלך העשור האחרון, חל שינוי בתמהיל המבקרים בארץ, תוך עלייה במשקלם של מבקרי יום, ובפרט מבקרי יום המגיעים דרך היבשה (בין היתר, כתוצאה מביטול אשרות הכניסה בין ישראל לרוסיה בשנת 2008). ככל הנראה, חלק ממבקרים הללו, מגיע לביקור קצר בישראל במהלך שהותם בנופש במדינות השכנות. ההכנסה ממבקרים אלה הינה נמוכה משמעותית ביחס לתיירים שמגיעים לישראל למספר ימים.
כמו כן, עולה מניתוח הנתונים כי, לאורך השנים חל שינוי במאפייני התיירים שנכנסו לישראל. כך, למשל, משקל התיירים שנכנסו לישראל מהמדינות המפותחות ירד, לטובת עלייה במשקל התיירים מהמדינות המתפתחות. יש להניח, כי ההוצאה לתייר בישראל השתנתה אף היא בהתאם לכך, גורם נוסף שתרם לירידה הריאלית בהכנסות מתיירות. 


מסתבר, אם כן, שלא די בניתוח על פני זמן של היקף התיירים הנכנסים למדינת ישראל, אלא, יש לבחון בנוסף את מאפייני התיירים והמבקרים. ניתוח זה, יש בו בכדי לספק הסבר, אם כי חלקי, למשקלו הנמוך יחסית של הענף בתוצר של המשק הישראלי ולשפוך אור על הפוטנציאל הגלום בענף לכלכלה ולצמיחה, שלא בא לידי מיצוי מלא.


ולסיום נציין, כי על-פי פרסום של ה-WTO, על אף שישראל מדורגת גבוה בהיקף אתרי העניין המצויים בה, משקל התיירות נמוך יחסית לתוצר לנפש. מעבר לחולשתה המרכזית הנעוצה במצב הביטחוני השברירי, נראה כי החשיבות שמייחסת המדינה לענף נמוכה.