היום, יום שני ה-29.11.2010, נפתחת בקנקון שבמקסיקו, ועידת האקלים של האו"ם. ישראל אומנם שולחת נציגים ומאשרת תוכנית חלקית להפחתת פליטות, אך למעשה, לא מדובר בצעדים מספקים. בלא התייחסות, ולו מזערית לחלק הארי של מקור הפליטות בישראל: משק החשמל והכוונה לבנות תחנה פחמית שלישית במדינה- עתידה ישראל למעשה להגדיל את פליטות הפחמן שלה ב-10% לפחות, זאת רק מהתחנה המתוכננת
ישראל: הולכת בלי ומרגישה עם
ועידת קנקון היא המשך לועידת האקלים שהתנהלה בקופנהגן בשנה שעברה. שם הכריז הנשיא פרס כי ישראל תפחית ב-20% את פליטות הפחמן שלה עד שנת 2020. אך בעוד שאר המדינות המפותחות התחייבו לעשות זאת ביחס לרמת הפליטות שלהן בשנת 1990, ישראל מתכוונת לקיצוץ קטן בלבד מתוך סך הגידול המשוער והעתידי שלה לשנת 2020! פירוש הדבר - גידול ולא צמצום בפליטות הפחמן.
מעבר להתחייבות מזערית זו, ישראל עדיין מתחבטת בשאלה האם להקים תחנה פחמית שלישית בישראל. תחנה שלעצמה תגדיל את הפליטות שלנו ב- 10% לפחות.
גרינפיס מצפה שבמעמד זה תתגבש "עסקת אקלים" בינלאומית, אחרת אנחנו צועדים לעבר דרך שאין ממנה חזרה.
ומה קורה בעולם?
"האם הממשלות ימשיכו להמתין לארה"ב או שמא ייקחו את תפקיד ההנהגה הדרוש לנו על מנת לעצור את שינויי האקלים", שואל היום מנהל מדיניות האקלים של גרינפיס הבין לאומי ונדל טריו. "יש לבנות הסכם בין לאומי מחייב, ללא התחשבות באיך ומתי ארה”ב תשתתף. הטענה כי ארה”ב היא יצרנית גזי החממה הגדולה בעולם ועל כן חייבת לקחת חלק בהסכם הגלובאלי, נראית יותר ויותר כמו תירוץ לחוסר פעולה מצד ממשלות אחרות, כמו האיחוד האירופי וסין".
לסין יש את האפשרות היום לקחת פיקוד, אפשרות שלא ממש קיימת אצל שאר המדינות המתפתחות. בנוסף, האיחוד האירופי כבר נושק למטרתו האקלימית ויכול בקלות להעלות את הרף לצמצום 30% מהפליטות עד 2020.
הממשלות בקנקון צריכות לקבל מספר החלטות קריטיות בנושא האקלים, בין היתר בדבר מימון וסיוע למדינות מתפתחות במאבק נגד שינויי האקלים, קידום נרחב של אנרגיות מתחדשות והסכמים עולמיים בדבר הגבלות על כריתת יערות.