חוסנו של שוק העבודה הישראלי בולט בהשוואה בינלאומית - כך עולה מסקירת המאקרו השבועית, של אנשי אגף כלכלה בלאומי, בראשותו של ד"ר גיל בפמן. להלן עיקריה:
שוק העבודה הישראלי מציג חוסן מתמשך בשנים האחרונות. כך, לאחר מגמת ירידה ארוכה, שיעור האבטלה התייצב על רמת שפל היסטורית הנמוכה מ-4.5% בחודשים האחרונים, זאת לצד עלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה לאורך השנים. התפתחויות אלה, ניכרות גם בקרב כלל האוכלוסייה (גילאי 15 ומעלה) וגם בקרב גילאי העבודה "העיקריים" (25-64), להם ההשפעה העיקרית על הביקושים המקומיים במשק. יש לציין שחוסנו של שוק העבודה מהווה את אחד הגורמים המרכזיים שתומכים בצריכה הפרטית, המהווה את מנוע הצמיחה היציב של המשק הישראלי בשנים האחרונות.
שוק העבודה הישראלי בולט לחיוב גם בהשוואה בינלאומית. נכון לרביע השני של השנה שיעור האבטלה בישראל הינו נמוך מזה של מדינות מפותחות רבות, ובהן: מרבית מדינות גוש האירו, קנדה ואוסטרליה וכן נמוך גם בהשוואה לממוצע ה-OECD.
בנוסף, שיעור האבטלה בישראל נמוך בהשוואה לזה של מספר מדינות בעלות דירוג אשראי דומה לזה של ישראל (מדורגות בין A מינוס ל-A פלוס בחברת S&P), כמו: אירלנד, סלובקיה, סלובניה, צ’ילה ולטביה. כמו כן, שוק העבודה הישראלי בולט לחיוב גם במדדי תעסוקה נוספים. כך, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל (בגילאי 15 ומעלה) עומד על 64.1% והוא גבוה יותר מזה של המדינות המוזכרות, ארה"ב (62.8%), בריטניה (62.9%), גוש האירו (57.0%) וממוצע ה-OECD (60.1%). תמונה דומה מתקבלת גם מבחינה של שיעורי התעסוקה (אחוז המועסקים מתוך האוכלוסייה).
בחינה של הירידה בשיעור האבטלה בשנה האחרונה (הרביע השני של 2017 לעומת הרביע המקביל אשתקד) מעלה כי בישראל שיעור האבטלה נותר די יציב, בזמן שמספר מדינות הציגו שיפור מרשים בשיעור האבטלה, ובראשן: ספרד, פורטוגל, אירלנד וסלובקיה, אם כי, שיעור האבטלה במדינות אלה עדיין גבוה משמעותית מזה של ישראל. פרט לישראל, ישנן מספר מדינות נוספות בהן שיעור האבטלה ירד בשנה האחרונה פחות מהממוצע ב-OECD (ירידה של 0.5 נקודת אחוז), ובהן: ארה"ב, בריטניה, גרמניה ויפן. המשותף למדינות אלה, ולישראל, הוא, כפי הנראה, קרבתו של שוק העבודה למצב של "תעסוקה מלאה", המגביל, בטווח הקצר, את הירידה בשיעור האבטלה.
בהקשר זה, נציין כי על פי בנק ישראל שוק העבודה המקומי כבר נמצא במצב של "תעסוקה מלאה". כך נכתב בהודעת הריבית האחרונה: "ההתמתנות בצמיחה משקפת מגבלות בצד ההיצע כתוצאה מכך ששוק העבודה נמצא ב"תעסוקה מלאה": שיעור המשרות הפנויות ממשיך לעלות; שיעורי ההשתתפות והתעסוקה יציבים ברמות גבוהות והאבטלה נמוכה". למרות האמור לעיל, נראה כי האינפלציה במשק לא הושפעה עד כה, בפרט דרך מנגנון השכר, משיעור האבטלה הנמוך.
להערכתנו, התקרבותו של שוק העבודה המקומי ל"תעסוקה מלאה" מושפעת, בין היתר, ממחסור בעובדים בעלי כישורים המתאימים למשרות הפנויות. כלומר, ייתכן שאין התאמה בין הכישורים הנדרשים למשרות הפנויות לבין הכישורים של המועמדים להעסקה, מצב אשר עלול להביא את המשק לנקודה של "תעסוקה מלאה" ברמת אבטלה גבוהה בהשוואה לפוטנציאל המשקף הקצאת משאבים יעילה.
על כן, במטרה לצמצם את מגבלת ה"תעסוקה המלאה" של המשק ולפעול ליתר יעילות, על קובעי המדיניות הכלכלית לפעול במספר מישורים, ובכלל זה: המשך גידול בהשתתפות בכוח העבודה בקרב קבוצות אוכלוסייה המתאפיינות בשיעורי השתתפות נמוכים – זאת במגוון של אמצעים כלכליים וחברתיים; הכשרת עובדים חדשים וקיימים והשבחת כישוריהם המקצועיים; המשך שיפור והרחבה של תשתיות התחבורה על מנת לאפשר הגעה נוחה של עובדים למקומות תעסוקה; עידוד השקעה בציוד טכנולוגי מתקדם שתגדיל את הפריון בכלל המשק ועוד. במבט קדימה, אנו מעריכים כי שיעור האבטלה (הממוצע) יעמוד בשנת 2017 על 4.4% לעומת 4.8% בשנת 2016.
ריבית בנק ישראל נותרה ברמתה הנוכחית (0.1%) ולא צפויה להשתנות בזמן הקרוב: הוועדה המוניטארית בבנק ישראל החליטה ב-29 באוגוסט להותיר את הריבית ברמה של 0.1%.
בהודעה המצורפת להחלטת הריבית הודגשו, בין היתר, הנקודות הבאות: 1. סביבת האינפלציה עדיין נמוכה מהיעד (1%-3%) אך היא לא משקפת ירידת ביקושים. לדברי הוועדה, ישנם גורמים הצפויים לתמוך בעליית האינפלציה, ובהם: עליית השכר ובהנחה שיימשך, אז גם שינוי המגמה בשער החליפין. בהקשר זה, מציינים בבנק ישראל כי מאז הדיון המוניטארי הקודם חל פיחות של 3.2% בשער החליפין הנומינאלי אפקטיבי, כאשר השקל נחלש בעיקר מול האירו. מנגד, הפחתות מחירים יזומות נוספות והתמתנות האינפלציה בעולם פועלים לירידת האינפלציה; 2. הצמיחה במחצית הראשונה של 2017 הייתה מתונה יותר בהשוואה לשנת 2016, גם בניכוי השפעת יבוא כלי הרכב. ההסבר לכך לפי בנק ישראל הוא הימצאותו של שוק העבודה במצב של "תעסוקה מלאה"; 3. בעתיד הקרוב לא צפויים שינויים במדיניות המוניטארית בארה"ב ובאירופה; 4. מרבית האינדיקטורים מצביעים על התייצבות הפעילות בשוק הדיור.
בנוסף, הדגישה הוועדה המוניטארית כי המדיניות המרחיבה תיוותר על כנה, כל עוד הדבר יידרש כדי לבסס את סביבת האינפלציה בתוך תחום היעד. אמירה זו, בשילוב עם הותרת הריבית ברמתה הנוכחית מאז חודש מרץ 2015, מלמדות על הדגש המשמעותי יותר שניתן על ידי הוועדה המוניטארית לתהליכים הגורמים להאטה בקצב עליית המחירים, זאת למרות תמונת הפעילות הכלכלית החזקה יחסית בישראל.
מההשוואה עולה כי המשק הישראלי בולט ביחס למשקים האחרים שבלוח באינפלציה הנמוכה מאוד (בישראל – שלילית, זאת בשונה מיתר המדינות) ובהתחזקותו של שער החליפין, גורמים אשר עומדים בבסיס המדיניות המרחיבה המתמשכת של בנק ישראל. למרות הפיחות המסוים בעת האחרונה, שער החליפין הריאלי של השקל המשיך להתחזק בשנה האחרונה, זאת בניגוד למגמה בארה"ב, בריטניה ויפן, כאשר רק בגוש האירו המטבע התחזק, אם כי, בשיעור מתון יותר. מנגד, שיעור הצמיחה בישראל היה הגבוה ביותר.
מידת האפקטיביות של המדיניות המוניטרית בהשפעתה על גורמים מרכזיים שפועלים לירידת האינפלציה, התגברות התחרות במשק וצעדי הממשלה להפחתת יוקר המחייה, אינה ברורה. על כן, נשאלת השאלה האם יש מקום למדיניות כה מרחיבה בהתחשב בכך שהריבית הריאלית לטווח הקצר הינה שלילית, מזה זמן רב. נדגיש כי ריבית ריאלית שלילית מתאימה יותר למשק בו הפעילות הכלכלית חלשה או במגמת היחלשות. לאור האמור, להערכתנו, לא מן הנמנע שבתנאים הנוכחיים, התועלת למשק נמוכה מהנזק האפשרי, של מדיניות מוניטארית כה מרחיבה לפרק זמן ממושך מאוד.
במבט קדימה, אנו מעריכים כי קיימת אפשרות להעלאת ריבית ראשונה בישראל לקראת סוף שנת 2018. תנאי הרקע ההכרחיים לאפשרות של העלאת ריבית, כוללים: חזרת האינפלציה (בעיקר הצפויה) לתוך תחום יעד יציבות המחירים, מספר העלאות ריבית בארה"ב והמשך התרחבות של הפעילות הכלכלית הריאלית במשק.
בהקשר זה נציין שתגובה משמעותית בשווקים להמשך עליית פער ריבית, ברמת בנק מרכזיים, בין ארה"ב לבין ישראל, אם וכאשר יתממש, יכולה להביא לשינוי במועד הראשון הצפוי להעלאת ריבית בנק ישראל. הסיבה לכך היא שפער ריבית גדול דיו יכול להביא למהלך בלתי צפוי מראש של פיחות של השקל, על רקע תנועות הון קצרות טווח. אין למשק הישראלי ניסיון רב במצב כזה של פערי ריבית, שבו הריבית בישראל נמוכה באופן משמעותי מאשר בארה"ב.
עם זאת, ייתכן שניתן ללמוד במעט ממהלך העניינים שהיה ביוני 2007, אז התרחשו הדברים הבאים: פער הריבית ארה"ב-ישראל (ברמת ריבית בנקים מרכזיים) הגיע לכ-170 נקודות בסיס; היה פיחות זמני, אך משמעותי, של השקל ביחס לסל המטבעות; זמנית, הייתה עלייה משמעותית של מדדי תנודתיות שער החליפין של השקל; ציפיות האינפלציה עלו במהירות, מכ-0.5% לשנה לכ-1.9% (על פי שוק ההון לטווח של שנה קדימה); בנק ישראל שינה את תוואי הריבית מירידה לעלייה, בזמן שהבנק הפדרלי של ארה"ב שינה את התוואי לירידה.