רוח גבית לרשות המסים מכותלי בית המשפט המחוזי בחיפה. כב’ השופט רון סוקול אימץ בשבוע האחרון (15.3.2017) את עמדת פקיד שומה חיפה לפיה יש לחשב את שווי השימוש ברכב אך ורק לפי תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) התשמ"ז – 1987 ודחה את עמדת המערערת ב.ד מיקוד תקשורת ובטחון בע"מ שהשתמשה בתכנת Save Tax לצורך חישוב השווי. עו"ד רונית ליפשיץ מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) ייצגה את פקיד שומה חיפה.
המערערת היא חברה פרטית העוסקת בהתקנת מערכות אלקטרוניות ומתן שירותי תחזוקה ותמיכה בכל שעות היממה ולצורך כך היא מעמידה לרשות העובדים שלה רכבים מצוידים, והם רשאים לעשות בהם שימוש פרטי מחוץ לשעות העבודה. המערערת התקינה ברכבי החברה מערכת שמתעדת את הנסיעות ובהתאם לנתוני הנסיעה של העובדים וסיווגן כעסקיות וכפרטיות היא חישבה את שווי ההטבה לעובד. פקיד השומה חיפה לא קיבל את האופן בו נזקף שווי השימוש וערך שומות ניכויים לשנים 2009- 2011 בסך של 107,417 ₪, תוספת מס מגולמת בגין שווי שימוש. המערערת טענה כי התקנות לחישוב שווי שימוש ברכב יוצרות חזקה הניתנת לסתירה, והחישוב אמור לבטא את עקרון "מס אמת" ולשיטתה השימוש במערכת Save Tax מאפשר זאת.
בפס"ד כותב כב’ השופט סוקול כי דין הערעור להידחות. "למסקנתי זאת הגעתי מכמה טעמים. שוכנעתי כי המחוקק בחר לקבוע את שווי ההטבה שתיזקף לעובד בשל העמדת רכב לשימושו הפרטי על פי נוסחאות שנקבעו בתקנות השווי. נוסחאות אלו אינן מקימות חזקה הניתנת לסתירה והמחוקק לא התיר לנישומים להוכיח את שווי ההטבה בדרכים אחרות. לא שוכנעתי כי נפל פגם בתקנות המצדיק את פסילתן בשל אי סבירות. עוד מצאתי לקבוע כי אפילו ניתן היה להוכיח שווי שימוש השונה מהחישוב על פי תקנות השווי, הרי שאין במערכת שהותקנה על ידי המערערת די כדי לקבוע שווי שכזה".
השופט ציין כי לחוקי המס יש מגוון תכליות, בהן גביית מס אמת, יעילות הגבייה, ניטרליות של דיני המס ועוד. לדבריו, תקנות השווי קובעות נוסחאות לחישוב ההטבה, תוך שהן משקפות את התכלית של קביעת מדד יעיל, ודאי וקל לחישוב. הוא הוסיף כי התקנות אינן קובעות בהכרח חישוב שהוא לרעת הנישומים ועובד המעריך כי שווי השימוש שיוסף להכנסתו גבוה משווים של שירותי הסעה חלופיים יכול לוותר על ההטבה ולהשתמש ברכב רק לצרכי עבודה ולא לצרכיו הפרטיים.