לאחרונה עלו שאלות רבות בציבור נוכח כשלי אשראי של מספר לווים וקבוצות גדולות במשק שהסבו הפסדים ניכרים לציבור ולבנקים. בבנק ישראל מפרסמים היום מסמך היא לתת מענה לשאלות אלו תוך הצגת תמונת המצב בראיה מקצועית.
הדגשים המרכזיים: במערכת הבנקאות, כמו גם בשוק ההון הישראלי, היו בשנים האחרונות מספר אירועים של הפסדי אשראי גדולים בעקבות כשל של קבוצות לווים גדולות. הפיקוח על הבנקים והמערכת הבנקאית הפיקו לקחים מאירועים אלו לאורך השנים.
בהסתכלות על סך תיק האשראי של הבנקים, הפסדי האשראי של קבוצות הלווים הללו לא היו בהיקף חריג בפרספקטיבה בינלאומית, ולמרות הכשלים איכות תיק האשראי של הבנקים בישראל טובה מזו של בנקים במרבית המדינות המפותחות בעולם. להפסדי האשראי יש משמעות ציבורית נרחבת, אולם הם לא סיכנו בשום שלב את יציבותה של המערכת הבנקאית.
הפיקוח על הבנקים פעל בכלים מגוונים במטרה לצמצם את הסיכוי להישנות של מקרים דומים בעתיד. הצעדים כללו קביעת מגבלות, הוראות רגולטוריות, ביקורות רבות, יישום ההחלטות שהתקבלו בוועדות משקיות (לצמצום הריכוזיות ולהסדרי חוב) ועוד. חלק מצעדי הפיקוח במקרים ספציפיים הביאו, בזמן אמת, לצמצום ההפסדים של הבנקים בסכומים משמעותיים.
הצעדים השונים של הפיקוח ושל הבנקים הובילו לכך שהיום החשיפה לקבוצות לווים גדולות וממונפות נמוכה משמעותית וניהול סיכוני האשראי בבנקים הינו שמרני יותר. עדיין קיימים בתיק האשראי הבנקאי אשראים היסטוריים שהועמדו קודם לביצוע הפקות הלקחים, שטרם נפרעו במלואם ואשר חלקם הגיע להסדרי חוב. כשלי האשראי הללו נבעו ברובם מהעמדת אשראי לחברות החזקה (במבנה פירמידאלי) במינוף גבוה (כלומר עם חוב גדול) שהלך ועלה עם השנים, גם באמצעות גיוסים שביצעו החברות בשוק אגרות החוב.
זאת, לצד הסתמכות על שווי החברות כבסיס להעמדת האשראי והסתמכות יתר על היכולת והניסיון הקודם של האיש שעמד בראש הקבוצה ("אפקט הילה"). אלו תרמו להערכות אופטימיות של הבנקים, כמו גם של חברות הדירוג והגופים המוסדיים, לגבי כושר ההחזר של הלווים. כשלי האשראי נבעו גם מכישלון עסקי של החברות, שלא תמיד ניתן היה לחזות אותו בעת מתן האשראי.
למעט במקרים בודדים, הביקורות לא העלו שהועמד אשראי משיקולים זרים ותוך ניגוד עניינים, אם כי הכלים של הפיקוח לבצע בדיקות שיאתרו מצבים כאלו הינם מוגבלים.
בניגוד למה שמרבים לטעון, הנתונים אינם מראים שהיחס של הבנקים כלפי הלווים הגדולים יותר סלחני מאשר כלפי לווים צרכניים, ובשנים האחרונות אנו עדים למאמצים גדולים של הבנקים לקדם תהליכי הסדר ו"גביה רכה" דווקא מול הלקוחות הצרכניים.
למרות הכשלים שהיו והסיכון לכשל אשר מטבעו קיים בכל אשראי חדש שניתן, חשוב לאפשר ולעודד את הבנקים להעמיד אשראים גם ללווים גדולים ולחברות עסקיות גדולות במשק, באופן זהיר, שכן לאלה תפקיד חשוב ביצירת הצמיחה הכלכלית ומקומות העבודה. חשוב גם להכיר בכך שפעילות כלכלית-עסקית מעצם טבעה כרוכה באי וודאות, ולכן המימון שלה כרוך בסיכון.
מה היקף האשראי שהעמידה המערכת הבנקאית בישראל ללווים הגדולים וכמה מתוכו מסוכן? הנתונים מצביעים על כך שמתוך תיק אשראי של כ – 940 מיליארד ₪ במערכת הבנקאית, כ- 2.3% מהאשראי הוא לחברות החזקה ממונפות בקבוצות הלווים הגדולות בהן הסיכון גבוה יותר.
חברות החזקה ממונפות הן חברות אשר משקיעות בחברות אחרות ואשר היחס בין האשראים שהן נטלו לבין ההון העצמי שלהן גבוה מהמקובל. עסקאות מתן אשראי לחברות אלו לצורך מימון השקעות נוספות מטבען מגדילות את רמת המינוף של הלווים ולכן הן מסוכנות יותר ומחייבות התנהלות זהירה יותר מצד ספקי האשראי, שהם המערכת הבנקאית והגופים המוסדיים.