על מלחמות וכפייה

השבוע נעבור על עוד שני כלים הנמצאים באמתחתם של קובעי המדיניות המוניטריים אבל לא באופן ישיר כל כך. כלים אלו מעוצבים על ידם אבל מבוצעים על ידי הזרוע הביצועית של הממשל כי אין בידי הבנקאים המרכזיים היכולת לכפות מהלכים הדורשים חקיקה, וכפייה חיצונית.

מלחמת מטבעות...

לכאורה, שווי המטבע של המדינה אינו נמצא בידם של הבנקאים המרכזיים. ברוב המקרים אנו נמצא שהצד הפיסקלי, דהיינו האוצר הוא הממונה על ערכו היחסי של מטבע המדינה, וזאת על ידי יכולת פיחות או ייסוף שלו מול נקודת ייחוס חיצונית. יהיה זה ביחס למטבע אחר (למשל השקל מול הדולר), ביחס לערך ממשי אחד (כמו אונקיית זהב), או כתרגיל פסיכולוגי מעניין כשלעצמי, דהיינו על ידי חלוקתו או הכפלתו בעצמו (שקל חדש שווה 100 ישנים).

אז מדוע אני מכליל את מלחמת המטבעות ככלי מוניטרי? כי בעזרת מנגנוני ריבית, ו-או ספיגה של נזילות דרך שוק האג"ח, ניתן לשנות את ערכו של המטבע בשוק המט"ח הפתוח, ובכך לנהל את המלחמה הזו מול מדינות אחרות. בכל משבר פיננסי גדול ראינו תקופות של מלחמת מטבעות כי אין טבעי מזה כעזרה למייצאים, ובכך ליצירת צמיחה ועושר.

הבעיה היא שקלות העניין מביאה לכך שכולם מנסים זאת בו זמנית כאשר מדובר במשבר עולמי כפי שראינו ב-2009. החלשת היין ביפן היא דוגמא קלאסית של שילוב חולשה מכוונת של המטבע לקידום הכלכלה. במהלך כמעט רציף רצינו את המטבע היפני נחלש מ-75 יין לדולר, ועד כ-126 יין לדולר. האם זה עזר? במיידי קצת, אבל מייד ראינו שתופעות הלוואי, כמו ירידה בכוח הקנייה של הציבור המקומי והרוגז המדיני של מתחריה האסיאתיים של יפן גרמו לא מעט נזק ולנסיגה לא קטנה של אותו הישג.

גם את הדולר ניסו להחליש, כמקדם יצוא, אבל כוחות הביקוש כלפיו יצרו קושי רב למדינאים לקיים משהו יציב בתחום זה. ככלל, מלחמת מטבעות הרבה יותר הרסנית מאשר מועילה, וזאת במיוחד כאשר היא נעשית מכמה גורמים בו זמנית. לכן, היא אינה כלי שאוהבים להתהדר בו. רק במקרי חירום, ובשילוב של כלים אחרים, נראה אותה מנוצלת.

לבזבז בכפייה במקום לחסוך:

כאן אני נכנס לתחום אכזרי במיוחד אשר רובו נמצא תחת מעטה כבד של שקט תקשורתי. כלי כפייה זה אינו משהו שניתן להכניס לקטגוריה של הכלים הישירים. זהו כלי עקיף אשר נובע מן התשואה האפסית, ואף השלילית, על ההון.

עבור העשירים אין בעיה כזו. הצריכה שלהם אינה תלויה כל כך בהכנסה חודשית, או מחישוב של תשואה על חסכון פנסיוני. חלק הצריכה זניח לחלוטין בחייהם. ובכל מקרה הם תמיד ימצאו דרכים לייצר תשואות על ידי שימוש במומחים, וכלים שאינם זמינים לציבור הרחב.

אבל, לגבי רובנו, אם לא כדאי לחסוך, הפיתוי לצריכה יכול להיות משמעותי הרבה יותר מאשר בעבר. וכך, תושג, לכאורה, המטרה של אותם קובעי המדיניות המרכזיים. צריכה כמנוע לצמיחה, וכמייצרת נתוני מקרו לכלכלה שניתן להתגאות בהם. הבעיה הגדולה היא שהצריכה הזו "מקודמת" באופן מלאכותי.

הבה נחשוב על התהליך הרגיל: עובדים, חוסכים ומייצרים עושר, צורכים מן העושר הזה כאשר שומרים חלק מן החיסכון לעת צרה. ומה עכשיו: עובדים, אין טעם לחסוך ולכן צורכים עכשיו משהו שלא בהכרח אנו צריכים עכשיו, ולא נותר דבר למאוחר יותר.

בדרך כלל צריכה מקדימה זו מביאה גם לכך שהמיתון שמונעים עכשיו פשוט מועבר לתקופה מאוחרת יותר אבל הבנקאים מאמינים שהצמיחה העתידית תוכל להתמודד טוב יותר עם אותו מיתון נדחה. בינתיים, כלי זה הופעל בחוזקה בעזרת מדיניות ריבית ה-0 אבל יעילותו הייתה קטנה כי מה שנצרך היה ברובו מיובא מבתי החרושת החדשים של העולם: סין, והמדינות המתפתחות האחרות.

כאמור, דחיפה מלאכותית לצריכה יכולה לעזור לזמן קצר אבל כאשר מגיעים לסיום המחזור של תקופת חוסר האינפלציה, הדחיפה הזו תהיה עוד מנוע לבעירה הגדולה הפוטנציאלית של עליית המחירים. לבנקאים המרכזיים יש אמון מלא ביכולתם להילחם יותר טוב באינפלציה מאשר בדפלציה, ובקרוב נעמיד במבחן הנחה זו.

***

משה שלום מנתח שווקים פיננסיים, ולא יועץ השקעות מורשה. יובהר ויודגש כי כל האמור בכתבה, בניתוח שווקים זה, או בדוא"ל המוגש כאן, אינו מהווה ייעוץ השקעות, המלצה לפעולה מכל סוג שהוא, ואין בו שום אלמנט הלוקח בחשבון את הנתונים של הקורא, או המשתמש בחומר, ואינו מתחשב בצרכים הייחודיים לו. במידע, בניתוחים, בכל האמור כאן, או בחלקיו, אין, בכל אופן שהוא, חוות דעת, או העדפה, אשר אמורה להביא להשקעה כל שהיא במכשירים, כלים, ניירות ערך, או כל נכס פיננסי או אחר. יובהר ויודגש עוד, כי על הקורא, או המשתמש, לבדוק את המידע המתפרסם כאן, לאמת אותו, ולבחון את מידת התאמתו לצרכיו, להעדפות ההשקעה שלו. כמו כן, אין בחומר הכתוב, או המוצג, כדי להבטיח רווח, או תשואה, מכל סוג שהוא. יובהר, ויודגש עוד, כי במידע הנמסר כאן, עלולות ליפול טעויות, וכי אפשר שיחולו בו שינויים המתחוללים ללא אתראה מוקדמת. אפשר שגם יימצאו סטיות, בשיעור כזה או אחר, בין המתואר, או המצוין, בחומר הכתוב, לבין מצב הנכסים בפועל. יודגש ויובהר עוד, כי קבלת ההחלטה בדבר השקעה מכל סוג שהיא, במידה ונעשתה לאחר קריאת הכתוב בניתוחים המוצגים כאן, או על סמך נתוני שוק המוצגים בכתוב, היא על אחריותו של הקורא, או המשתמש, בלבד.