דוח חדש בשם "העתיד של המדיניות המונטרית" שמפרסם מרכז המחקר של קרדיט סוויס מנתח את השינויים המבניים שעברו הבנקים המרכזיים בכלכלות המפותחות מאז שנת 2008. מסקנת הדוח - האתגר המרכזי שעומד בפני מקבלי ההחלטות הוא ההחלטה על מתווה המדיניות המוניטרית בעתיד, מתוך שני תרחישים אפשריים: חזרה למצב "נורמלי" טרום משבר 2008, או הרחבת צעדים במסגרת המדיניות הנוכחית, שצפויה להוביל להמשך טשטוש הגבולות בין מנהלי המדיניות המוניטרית, הפיסקלית והרגולציה.
בתגובה לאתגרים שנוצרו מיד לאחר פרוץ המשבר הכלכלי העולמי של 2008, הורחבה האחריות של הבנקים המרכזיים בכלכלות המפותחות - מנושאים מאקרו-כלכליים מוגדרים וצרים למדי, כגון שמירה על יציבות מחירים ותעסוקה, לאחריות גם על היציבות הפיננסית. הבנקים המרכזיים החלו לאמץ כלי מדיניות לא קונבנציונליים, שלא נבדקו בעבר, כדי להשיג את מטרותיהם, וכללו בין היתר צעדים להרחבה כמותית ושיעורי ריבית שליליים. כתוצאה משימוש בכלים אלו, הבנקים המרכזיים הפכו לספקים בולטים של נכסים ונזילות עבור בעלי שליטה, מוסדות פיננסיים ובנקי צללים, דבר שבא לידי ביטוי גם בהרחבה נכבדה של המאזנים.
אוליבר אדלר, ראש חטיבת המחקר הכלכלית הגלובלית של ניהול העושר בקרדיט סוויס: "מאז 2008 הבנקים המרכזיים שינו את תהליך קביעת המדיניות שלהם באופן דרמטי. תחילה כדי למנוע אי יציבות במערכת הפיננסית מיד לאחר פרוץ המשבר הכלכלי, ולאחר מכן על מנת לאזן את סיכוני הדפלציה המתפתחים. השנים הבאות יהיו מכריעות בנוגע לכיוון העתידי של מדיניות הבנקים המרכזיים, בכפוף להתפתחויות הכלכליות והפוליטיות שיחולו. גם אם ישנו קושי לחזות את הגורמים המשפיעים, אנו מאמינים שהדיון על עתיד המדיניות המונטרית צריך להתעצם".
לאור הפיגור המשמעותי של יישום צעדי המדיניות המונטרית ביחס להשפעתם על הכלכלה, קשה לקבוע באופן חד-משמעי האם אלו שננקטו בתקופה שלאחר 2008 הצליחו או נכשלו. הדוח שמפרסם היום מרכז המחקר של קרדיט סוויס (CSRI) מספק ניתוח מפורט של מדיניות הבנקים המרכזיים הגדולים בכלכלות המפותחות, מאז המשבר של 2008 ודן בכמה מהאתגרים המהותיים והתפעוליים העתידיים, כולל השאלה האם הבנקים המרכזיים יוכלו לחזור למצב הנורמלי של לפני המשבר? הדוח מציג שני תרחישים חלופיים שעשויים להתפתח – תרחיש של נורמליזציה ותרחיש של "נורמות חדשות".
תרחיש נורמליזציה: הפעילות הכלכלית המואצת שהחלה מאמצע 2016 במדינות המפותחות והמתפתחות, מרמזת על אפשרות להפריך את ההשערה בנוגע לחוסר האפקטיביות של המדיניות המוניטרית והקיפאון המתמשך. מסתמן כי חל שיפור בשווקי העבודה ברוב המדינות וישנם סימנים גוברים לכך שהחולשה המתמשכת בהוצאות התאגידים על השקעות משתנה. אם זה אכן המקרה, קיים סיכוי רב יותר שהבנקים המרכזיים ילכו בעקבות הבנק המרכזי של ארה"ב וינרמלו את המדיניות שהם נוקטים, באופן הדרגתי.
על אף שמקרים של תסיסה בשווקים הפיננסיים יכולים להופיע בתרחיש שכזה, התחזית הכללית עבור המשקיעים תהיה חיובית באופן מתון, לדעתם של האנליסטים של קרדיט סוויס. על אף שהתשואות על הנכסים יהיו מוגבלות ככל הנראה על ידי הערכות שווי גבוהות הנובעות מתקופה של מדיניות מורחבת ביותר, יש להימנע מקיצוניות.
עם זאת, אפילו במקרה כזה, יש להתייחס לשאלה של כמה רחוק אפשר ללכת עם נורמליזציה של המדיניות. הדבר תלוי הן בהיקף התאוששות הצמיחה והאינפלציה המחזוריות, והן באיזון "טבעי" או סופי מתקבל על הדעת בקצב הריבית. במקרה של ריבית נמוכה יחסית, הבנקים המרכזיים יאלצו ככל הנראה להשתמש בכלי מדיניות לא קונבנציונליים, למקרה שהאטה כלכלית חדשית תתחיל לקרות. הנושא שעליו נבדקו הכלים בשנים האחרונות יהיה כנראה אפקטיבי באותה נקודת זמן ולפיכך ימשיך להיות רלוונטי מאוד.
יתרה מזאת, אפילו בתרחיש של נורמליזציה של המדיניות, יעתכן שהבנקים המרכזיים יצטרכו לשנות את שיטת הפעולה שלהם בהתאם לסביבה הרגולטורית החדשה.
לדוגמה, הבנקים המרכזיים יצטרכו בלית ברירה להקפיד על מאזנים גדולים יחסית לתקופות ממושכות, על מנת שהמוסדות הפיננסיים יוכלו לעמוד בדרישות הנזילות הנדרשות על ידי המסגרת הרגולטורית בזל III. כמו כן הם צפויים למלא תפקיד חשוב כעושי שוק ומייצבי שוק למשך זמן מה.
תרחיש "הנורמות החדשות": בתרחיש חלופי, הנורמליזציה של מדיניות הבנקים המרכזיים תימנע מסיבות כלכליות או פוליטיות, או שילוב של השתיים.
במקרה של אישוש השערת הקיפאון, הלחצים שיופעלו על הבנקים המרכזיים לשמור על עמדה רכה ימשיכו להתעצם. החלטה, למשל, להניע את שיעורי הריבית לאזור שלילי יותר, תאיים קודם לכן ולפיכך תציג בעיות טכניות, ובו-זמנית עלולה לחשוף את הבנקים המרכזיים ללחצים ציבוריים נוספים. לחלופין, או בנוסף, עלולים להתגבר הלחצים במדינות מסוימות לממן צעדי הרחבה פיסקליים באמצעות הרחבה כמותית.
אפילו בהיעדר רקע כלכלי שכזה, מרחב התמרון של הבנקים המרכזיים לנסות מדיניות עצמאית שהתפתחה בתקופה שלפני המשבר עלול להיות מוגבל על ידי התערבות פוליטית. תרחיש מסוג זה מציג סיכונים מסוימים ליציבות בגוש האירו – ולפיכך גם בשוויץ – כאשר חברות שונות באזור המטבע המשותף צפויות להציג נקודות מבט שונות בנוגע לגישת המדיניות הנכונה. במקרה זה, התפיסות המנוגדות עלולות לבוא לידי ביטוי כמתח משמעותי בשוק. ניתן לטעון אם כן, כי תיאום מדיניות בינלאומית ייחלש (אף יותר) בתרחיש שכזה.
בנוסף להערכת תרחישים אלטרנטיביים עבור הכיוון העתידי של מדיניות המונטריות, הדוח מסכם את אופן התגובה של הבנקים המרכזיים למשבר ומספק מבט מפורט על מדיניות ההרחבה הכמותית שיושמה על ידי מספר בנקים מרכזיים עיקריים, ההשפעה של מדיניות הריבית השלילית שיושמה על ידי בנקים מרכזיים מחוץ לארה"ב, וכן המעורבות של הבנקים המרכזיים ברגולציה של הסקטור הפיננסי.
סטפני קוסטדינובה, סטודנטית לכלכלה בת 22 מהאוניברסיטה האמריקאית בבולגריה, כתבה פרק על השפעות ההרחבה הכמותית. העבודה של גברת קוסטדינובה פורסמה כחלק מהפרס שזכתה על אתגר האקדמיה של מרכז המחקר של קרדיט סוויס שהושק בקיץ 2016. העבודה שלה על עתיד המדיניות המונטרית הוכרזה בתור הזוכה המובהקת מבין מאות עבודות שנשלחו בנושא על ידי מועמדים מ-115 אוניברסיטאות ו-51 מדיניות.
מעבר להתפתחויות בטווח הקצר, הדוח מסתכל גם על מטבעות דיגיטליים עתידיים והפוטנציאל שלהם להשפיע על המדיניות המונטרית, לרבות פרק המוקדשת לנושא מאת דיוויד ל. ירמאק, מרצה לפיננסים וטרנספורמציה עסקית בבית הספר לעסקים שטרן באוניברסיטת ניו יורק.