ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה השתתפו היום בטקס חנוכת "קו העמק" של רכבת ישראל שהתקיים בתחנת הרכבת בעפולה. בתום הטקס חנכו רה"מ ורעייתו ושר התחבורה את קו העמק בנסיעה מתחנת עפולה ועד לפאתי בית שאן. במהלך הנסיעה עדכן מנכ"ל הרכבת את רה"מ נתניהו בסלילת הקו ובזמני הנסיעה. רה"מ נתניהו ציין כי בעבר נסיעה בין עפולה לבית שאן ארכה למעלה מחצי שעה והיום זמן הנסיעה בין עפולה לבית שאן הוא 8 דקות.
דברי רה"מ מהטקס: זה יום טוב, מטעמים שקשורים למקום הזה ומטעמים שקשורים למקומות אחרים. אגע קודם במקומות האחרים. הבוקר בלמנו ניסיון של הפלסטינים להצטרף כחברה לאינטרפול. זה מאמץ קשה, אבל הוא נשא פרי והוא משקף את מה שאני אומר לכם שמתרחש, וזה שינוי במעמדה הבינלאומי של ישראל, עם התרחבות הקשרים שלנו למדינות שונות.
הדבר הזה התאפשר כתוצאה מהעבודה המאוד נמרצת של אנשי משרד החוץ ושל אנשי המל"ל. אני מודה להם, מעריך את עבודתם. ואני חושב שצריך לקחת בחשבון שהמהלך הזה, המאבק בגופים בינלאומיים על מנת שישקפו את האינטרסים לא רק שלנו אלא גם של מדינות רבות, המאבק הזה בוודאי יימשך. יהיו ניסיונות עכשיו, במיוחד במועצת הביטחון, אני מקווה שנוכל לבלום אותם, אבל אין לי ספק לגבי המגמה הכללית ארוכת הטווח - ישראל פורצת למרחב העולמי, והדבר הזה בסופו של דבר יתבטא גם בכל מוסדות האו"ם והמוסדות הבינלאומיים.
אנחנו גם פורצים במרחב המקומי. טסנו עכשיו הנה מעל שדות העמק, ואני רואה שדות, תלמים, שדות חומים וירוקים, ואני נזכרתי לפני כמעט חמישים שנה, 49 שנים, כחייל צעיר שלומד לנווט קודם ביום ואחר כך בלילה, נזכרתי שהלכתי פה בחורף, בבוץ שהגיע עד הברכיים.
כשהיינו רוצים להקל על ההליכה היינו עולים על התוואי של מה שנותר מרכבת העמק, כי זה היה יותר גבוה וזה היה עם חצץ ואבנים, ויכולנו ללכת קטע קטן בציר ואחר כך עוד פעם לרדת לבוץ.
אז קודם כל אני חייב להגיד לכם: זה היה יותר קל להגיע הנה היום, אבל אז, אני זוכר, כחייל צעיר ואחר כך כמפקד עם החיילים שלי שעשו אותו הדבר, חשבתי רגע, לטורקים הייתה רכבת כזאת – ולנו, למדינת ישראל, אין רכבת העמק? והיינו עוברים על שרידי התחנות הישנות וראיתי את הקסם שבהם, ואמרתי: לטורקים היו תחנות כאלה, ואצלנו אלה עיי חורבות? ואחר כך, כעבור זמן קצר, הגעתי למה שנקרא אז אל-חמה, ושם ביליתי יחד עם חבריי ערבים ארוכים בקור מקפיא בתצפיות ובמארבים מעל גשר הירמוך, גשר הרכבת, שומם ללא חיים. צבאות משני הצדדים. וחשבתי: האם יכול לבוא היום שהקו הזה גם הוא יחזור לחיים?
כי הרי יש בו הגיון: סחורות מביאים מחיפה, מעבירים אותן דרך גשרי הירדן וגשרי הירמוך ועולים למעלה למזרח לירדן, לחלקים האחרים של העולם הערבי. האם יכול להיות שיום אחד נראה גם את הגשרים האלה פועלים? והדבר הזה, התפיסה הזו שאנחנו יכולים לקיים כאן מערכת תחבורה לאומית, פרוסה עם צירים, צירי תחבורה מהירים, כבישים מהירים ורכבות, הדבר הזה בער בתוכי, אין מילה אחרת. אבל כשהגעתי בפעם הראשונה להיות ראש ממשלה, הייתי עסוק בדברים אחרים, ליצור נתיבים מהירים לכם, אזרחי ישראל.
למשל, להוציא כספים מהארץ ולהחזיר אותם שלא תצטרכו לעבור דרך איזו פקידות ממשלתית או בנק שקוראים לו בנק ישראל. ועסקתי בפתיחת ערוצים אחרים, וכשהגעתי בפעם השנייה לראשות הממשלה נדלק בי החזון הזה, ואז אין שום בעיה. מה הבעיה? "תבצע, יש בעיה". הבעיה הייתה כסף. יש בעיה. אתה רוצה לעשות את זה - זה לא יקר. אתה רוצה לרשת את הארץ בכבישים ורכבות, לחבר צפון-דרום, לבטל פריפריה - אין בעיה, זה כסף. לא הרבה כסף, 27 מיליארד שקל. וכאן נוצר ויכוח עם כמה מידידיי. אורי יוגב דווקא יושב פה, תמך ברעיון הזה במלוא התמיכה. אבל רבים אחרים אמרו: "ראש הממשלה, זה לא כלכלי".
יש מילה, קוראים לה… "זה לא רנטבילי". מילא כבישים, בסדר, רכבות… הם לא יבואו. אמרתי: "תבנה את הרכבות - הם יבואו". וכאן היה מאבק. מאבק על לשים כמעט שלושים מיליארד שקל בתוכנית רב-שנתית, כדי לסלול כבישים ורכבות וגשרים ומחלפים ומנהרות ברחבי הארץ, בחזון הזה לחבר את מדינת ישראל, לעשות אותה רצף אחד, לבטל את הפריפריה, קודם לקרב ואחר כך לבטל את הפריפריה.
טוב, הבאנו את זה להצבעת ממשלה וזה עבר - והרכבת, כמו שאומרים, יצאה מהתחנה, וכך הגענו למקום הזה.
אני בטוח שוותיקי העמק משפשפים היום עיניים, מתרפקים על זיכרונות ילדותם שקמו לתחיה. אני יודע שזה נכון לגבי רבים וטובים כאן וגם אלה שאינם כאן. כל אחד יש לו את הסיפור שלו. רעייתי שרה היא בת טבעון - אגב, נולדה כאן בעפולה, בבית החולים "העמק" - והיא הייתה מטיילת עם בני משפחתה על אותו תוואי, אחר כך בטיולי בית ספר. וג’קי, לך יש את הסיפורים שלך, ולמי אין? חיים, לך את שלך, ואני בטוח שלכל אחד ואחד כאן יש את הסיפור.
אני חייב להגיד לכם שהיום, כשאנחנו מממשים את החזון הזה, כשאנחנו מקימים את אותה רכבת, אנחנו הגשמנו כאן דבר אדיר. קו העמק של רכבת ישראל הוא נדבך חשוב במהפכה התחבורתית שאנחנו מחוללים, וישראל, אני מאוד מעריך את העבודה שלך. אתה עושה כאן כדי להגשים את החזון המשותף שלנו, לחבר את המדינה בעורקי תחבורה מהירים. תמיד אמרתי: "יש לנו מדינה קטנה, צריך לחבר את כולה, מקצה עד קצה, מהצפון עד הדרום". כשהמרחקים כאלה קצרים אין באמת שום סיבה שתהיה פריפריה. אנחנו רוצים לא רק לקרב אותה, אני חוזר ואומר, אנחנו רוצים לבטל אותה. ג’קי, תמיד הבטחתי לך, תהיה רכבת לבית שאן, הנה הרכבת מגיעה לבית שאן.
אנחנו משקיעים השקעה עצומה בזה. השקעה עצומה בפיתוח הנגב, אתם רואים, אבל אנחנו עושים את אותו הדבר כאן, בצפון ובגליל, ואנחנו עושים בצפון את מה שעשינו ועושים בדרום. והדבר הזה מורכב משלושה דברים: קודם כל תחבורה, לאורך ולרוחב כבישים, רכבות, ופה יהיה גם שדה תעופה חדש. במקביל השקעה בעוגנים ממשלתיים יציבים כמו העתקת בסיסי צה"ל בדרום, העתקת מפעלי התעשייה הביטחונית לצפון, וכמובן גם מכוני מחקר. כל אלה יתרמו לחיזוק הצפון. ושלישית, עידוד יזמות פרטית. כי כל זה לא עובד אם זה לא משתרשר ליזמות פרטית. כלומר, תחבורה מהירה, עוגנים ממשלתיים, יזמות פרטית - אלה שלושת נדבכי החזון שלי לפיתוח הצפון, לפיתוח הדרום. איננו מזניחים אף אזור, אנחנו מחויבים לכולם, עושים למען לכולם.
אמרתי בזמנו, לפני כמה שנים, כשהתחלתי את התוכניות שלנו בדרום, אמרתי לצעירים ולצעירות: תשקיעו בדרום, קנו דירות בדרום. והיום אני אומר לכם: השקיעו בצפון, קנו דירות בצפון. טוב, עפולה זה כבר לא צפון, כי הצפון הופך למרכז, כמו שהדרום הופך למרכז.
ובכן, אני נרגש במיוחד ביום הזה, כי הוא נוגע בעבר. רכבת העמק המקורית הייתה עורק תחבורה של המפעל הציוני. היה פה שקשוק של גלגלים ושריקה של הקטר, וזה נשמע ברחבי העמק וזה עורר אותו לחיים חדשים. המסילה הייתה צרה, הרכבת התנהלה באטיות מרגיזה, והקטרים התנשפו בעלייה - אבל הם סימלו את הגעת הקדמה לאזורנו, ולאורך התוואי הקמנו יישובים פורחים, היא גם חיברה את ארץ ישראל לעולם מסביב, בעיקר לירדן ולסוריה.
הרכבת הזאת, ששבקה חיים אחרי 65 שנים, אנחנו מחדשים אותה להווה, ובהווה אנחנו מקצרים את הנסיעה מחיפה לבית שאן. קודם כל מסילתית, פעם זה לקח לפחות שעתיים, היום זה נמשך 50 דקות מתל אביב לבית שאן בשעתיים. הדבר הזה כמובן יביא תועלת עצומה לעפולה, למגדל העמק, לבית שאן, לכל יישובי הסביבה. וכשזמן הנסיעה למרכז הארץ פוחת - כל השאר עולה: האפשרויות למגורים, לתעסוקה, לחינוך, ליזמות, לעסקים, לתיירות, כולל בפינות החמד של התחנות המשוקמות.
אני אומר לאזרחי ישראל, אתם רוצים לראות את עתיקות בית שאן, וכדאי לכם - סעו ברכבת. בדרך תוכלו ליהנות מהנוף הנפלא שיש פה. אתם צריכים לעשות קניות בעפולה? כמו פעם, סעו ברכבת. אתם רוצים להעביר סחורות מחוף הים התיכון לגשרי הירדן או בכיוון ההפוך? השתמשו ברכבת.
אז יש לנו עבר, יש לנו הווה תוסס - ויהיה גם עתיד. הסתכלתי על גשרי הירדן, על גשרי הירמוך, ואני מאמין שיום אחד הרכבת הזאת תהיה רכבת של שלום. זה לא מה שאומרים סביבנו היום, אני יודע, אבל יש לנו הסכם שלום עם ממלכת ירדן, והסחורה הזאת, שגם ככה כבר עוברת מנמל חיפה עד בית שאן, יכולה להגיע בקלות לגשרי הירדן, להתחבר שם לעורקי תחבורה, כולל רכבתיים, ולחדש ימינו כקדם לקראת עתיד חדש. זה לא ייקח יום או יומיים, אבל זה יכול לקחת שנה, שנתיים או קצת יותר. אני מאמין בזה, אני חושב שהדבר הזה נותן תקווה, נותן את פירות השלום, לא רק לנו אלא גם לשכנינו.
אני מאמין שהתהליך הזה מעלה לא רק את רכבת העמק על הפסים, אני חושב שהוא מעלה עתיד חדש גם לתושבי הצפון וגם לתושבי הסביבה. הרכבת הזאת גומעת מרחקים, מקצרת דרכים, ואנחנו נמשיך לעשות בצפון את מה שאנו עושים בדרום ובכל מקום - לבנות את מדינת ישראל, לחזק אותה, להפריח אותה, לחבר אותה. רכבת העמק נוע תנוע והיא תסייע לנו להגשים את החזון.