טבע הודיעה היום על קבלת תוצאות ראשוניות ממחקר גישוש שלב 2 בשם PRIDE-HD. המחקר נערך במשך 52 שבועות, ובדק את ההשפעה של מינונים שונים של pridopidine שניתנו פעמיים ביום בהשוואה לפלצבו, לטיפול במחלת הנטינגטון (HD). מטרת המחקר הייתה למדוד את השיפור בתפקוד המוטורי ואת השפעת הטיפול על התקדמות המחלה.
רמה גבוהה במיוחד של אפקט הפלצבו, שחרגה מעבר למצופה ביחס למחקרים קודמים, הגבילה את היכולת להעריך במדויק את השפעת הטיפול על ציוני תפקוד מוטורי בחולי הנטינגטון. עם זאת, היו ראיות להשפעה על תסמיני המחלה בקבוצת המשנה של חולי HD בשלב מוקדם של המחלה, ונצפה שיפור בציון המוטורי הכללי (TMS), והדיסטוניה בנקודות הבדיקה לאחר 26 ולאחר 52 שבועות בקרב קבוצת חולים זו (שלב 1 של מחלת הנטינגטון) בעקבות קבלת מינונים ספציפיים.
הגילוי של צורת הפעולה של pridopidine שלא הייתה ידועה עד כה, כגורם השפעה נגד קולטן סיגמא 1 ( S1R), הביאה לשינוי בתכנית הניסוי PRIDE-HD. בעקבות הגילוי, המחקר השתנה מניסוי במשך 26 שבועות, המתמקד בתסמינים, לניסוי בן 52 שבועות עם מיקוד חדש בבדיקת פוטנציאל ההשפעה של pridopidine על התקדמות המחלה, כפי שנמדדה על פי דירוג של יכולת התפקוד הכללית (Total Functional Capacity או TFC.
TFC הוא האמצעי הבדוק והמקובל ביותר בקרב חוקרים למדידת שלב המחלה של חולי הנטינגטון. דירוג זה שימש כיעד המחקר העיקרי ביותר מ-10 מחקרים קליניים קודמים של תרופות, שנערכו במטרה להראות את השפעת התרופה על התקדמות מחלת הנטינגטון. אף אחד מהמחקרים הללו לא הצליח להפגין שיפור בעקבות קבלת הטיפול.
המחקר הנוכחי הראה השפעה משמעותית מבחינה סטטיסטית על יעד המחקר העיקרי של התקדמות המחלה לאחר 52 שבועות בעקבות הטיפול באמצעות pridopidine במינונים מסוימים לעומת פלצבו, בהתאם לדירוג ה-TFC. השפעת הטיפול ב-pridopidine הייתה ניכרת עוד יותר בקרב קבוצת משנה של חולים בשלב המוקדם של מחלת הנטינגטון. השפעה זו נצפתה לראשונה בנקודת הבדיקה לאחר 26 שבועות מתחילת הטיפול.
נצפו שיפורים בקרב חולי HD בשלב מוקדם של המחלה במדדים הכלולים ב-TFC, כגון היכולת לבצע מטלות ביתיות ופעילויות יומיומיות שגרתיות, וכן השפעה על יכולת ההתנהלות הפיננסית. יתכן כי השיפור ביכולת הניידות והתנועה של החולים (כושר אמבולטורי) תרם לשיפור בתוצאות ה-TFC, במספר יעדי מחקר עיקריים הקשורים לכושר תנועה (כגון רוחב פסיעה, יכולת הליכה, היכולת לקום ממצב ישיבה ולהתחיל ללכת, וטיפוס במדרגות) שהראו מגמות התומכות בטיפול באמצעות pridopidine.
הבטיחות והסבילות תאמו לפרופיל הבטיחות שהודגם במחקרים קודמים, ותמכו בהמשך הפיתוח. לא דווחו ממצאים חדשים הנוגעים לבטיחות.
התוצאות הוצגו בכנס התכנון ה-9 של רשת המחקר האירופאית לחקר מחלת הנטינגטון שהתקיים בהאג ב-18 בספטמבר 2016.
"אני מעודד מהתוצאות הללו, המעניקות לנו הבנה ברורה לגבי הגישה הרצויה לפיתוח הניסוי של שלב 3", אמר מייקל היידן, נשיא המו"פ הגלובלי והמדען הראשי של טבע. "יותר מכל, כמובן, אני מקווה שתוצאות המחקר יעניקו לקהילת חולי הנטינגטון תרופה שיכולה להאט את התקדמות המחלה הקשה הזו".
"תוצאות המחקר הן בעלות חשיבות רבה לקהילת החולים במחלת הנטינגטון ולהמשך הפיתוח של pridopidine. בראש ובראשונה, פרופיל הסבילות והבטיחות המעולה של pridopidine אושר ואף הורחב במחקר הזה. שנית, כעת יש לנו מושג טוב יותר לגבי המינונים שיש לחקור בשלב 3. לבסוף, כעת יש לנו את הראיות המעודדות ביותר לגבי התערבות שעשויה להאט את ההידרדרות הבלתי נמנעת בתפקוד של חולי HD", אמר ד"ר קארל קיבורץ, מנהל המכון למחקר קליני ותרגומי במרכז הרפואי של אוניברסיטת רוצ’סטר.
"עד היום, לא הייתה אפשרות להאט את התקדמות המחלה. הממצאים של מחקר זה מראים שיש מקום לתקווה לגבי הצלחה בהאטת ההידרדרות במצבם של החולים", אמר ספיירוס פאפאפטרופולוס, סמנכ"ל פיתוח קליני של טבע בתחום המחלות הניווניות.
התוצאות אשר אובחנו במחקר גישוש זה יצטרכו להיות מאומתות בתכנית שלב 3, שתפותח בשיתוף פעולה עם הרשויות הרגולטוריות הרלוונטיות.
pridopidine הוא תכשיר ניסיוני הניתן דרך הפה ומבוסס על מולקולה קטנה, אשר פותח לצורך טיפול במחלת הנטינגטון ומשפיע כאגוניסט על קולטן סיגמא 1 (S1R). S1R ממלא תפקיד חשוב בהגנה על תאי המוח באמצעות ייצור מוגבר של גורם נוירוטרופי מוחי (BDNF). רמות ה-BDNF יורדות בהשפעת מחלת הנטינגטון ומחלות ניווניות אחרות, ביניהן פרקינסון, אלצהיימר ו-ALS.