"בניגוד לאלכס שטילוב, דו"ח התעסוקה של חודש יולי הפתיע לטובה כאשר הציג תוספת של 255 אלף משרות למשק, הרבה יותר מהתחזית החציונית שעמדה על 180 אלף משרות ואפילו יותר מהתחזית הגבוהה ביותר שעמדה על 240 אלף משרות". כך עולה מהתייחסותו של אורי גרינפלד, כלכלן ואסטרטג ראשי בפסגות, לדוח התעסוקה שפורסם ביום שישי בארה"ב.
לדבריו, "לא רק זאת אלא שגם נתוני מאי-יוני עודכנו כלפי מעלה ב-18 אלף משרות נוספות כך שתוספת המשרות הממוצעת בשלושת החודשים האחרונים עומדת על 190 אלף, רמה בהחלט גבוהה ביחס לקצב הצמיחה של המשק וביחס לשיעור האבטלה.
"גם שאר החלקים של דו"ח התעסוקה היו בהחלט טובים כאשר שיעור האבטלה נותר ברמתו (4.9%) על אף עליה של 0.1 נ"א בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. בכלל, בחודשים האחרונים נראה כי שיעור האבטלה הולך ומתבסס ברמה הנוכחית, מה שעומד בקנה אחד גם עם ההאטה בקצב הירידה בדרישות הראשוניות לדמי אבטלה.
"משמעות הדבר היא שהמשק האמריקאי קרוב, אם לא נמצא כבר בתעסוקה מלאה, מה שעשוי לייצר לחצים לעליית שכר מהירה יותר. בהיבט זה, השכר השעתי עלה ביולי ב-0.3%, יותר מהצפי (0.1%), כך שקצב הגידול השנתי בו נותר על 2.6%.
"בשורה התחתונה, דו"ח התעסוקה של חודש יולי מלמד ששוק העבודה האמריקאי ממשיך להתחמם. אם נוסיף לכך את שאר הנתונים החיוביים שהתפרסמו לאחרונה ואת הצפי לריבאונד משמעותי בנתוני הצמיחה ברבעון השלישי (מודל הצמיחה של הפד של אטלנטה מראה צמיחה של 3.8%) הרי שהפינה שהפד נכנס אליה הולכת ומתהדקת. זה לא אומר שהריבית הולכת לעלות בספטמבר שכן הקשר בין החלטות הפד לכלכלה הוא מקרי במקרה הטוב, אבל ככל שהאינפלציה תתאושש כך גם הלחצים על הפד יתגברו. בשווקים רואים כנראה את אותה התמונה ובעקבות דו"ח התעסוקה נרשמה עליית תשואות לאורך כל עקום התשואות והדולר התחזק ב-1%.
"סיכונים זה אאוט: את הפרטים הטכניים של הצעדים המוניטאריים שהבנק המרכזי האנגלי הוציא לפועל ביום חמישי פירטנו במייל מיוחד, מיד לאחר ההודעה. עם זאת, חשוב לשים לב למשמעות הצעדים הללו או למשמעות המדיניות המוניטארית הגלובאלית באופן כללי בתמונה הגדולה.
"מחיר הכסף הוא הבעיה האחרונה שיש כיום בכלכלה הגלובאלית. אם פירמות לא משקיעות או צרכנים לא מגדילים את היקף האשראי שלהם זה לא בגלל שהריבית גבוהה אלא בעיקר בגלל חוסר ודאות תהומי באשר לסביבה הכלכלית העולמית. לכן, הפחתות ריבית, הרחבות כמותיות וכל שאר ההמצאות של הבנקים המרכזיים הפכו, ככל שהריבית הלכה ופחתה, לכלים שהאפקטיביות שלהם היא שולית במקרה הטוב.
"יחד עם זאת, יש לא מעט (וביניהם נגידי הבנקים המרכזיים) שיגידו שגם אם הטענה הנ"ל נכונה היא לא רלוונטית שכן העלויות של ההרחבות המוניטאריות הן אפסיות כך שכל הרחבה מבורכת שכן היא בבחינת "עדיף מכלום". טענה זו בעייתית מאוד. ההרחבות המוניטאריות השונות שהונהגו בשנים האחרונות גורמות באופן ישיר לקיטון בפרמיות הסיכון של המשקיעים.
"אם ניקח לדוגמא את התוכנית של ה-BOE: הפחתת הריבית מביאה לכך שמשקיעים מוכנים להגדיל את משקל הרכיבים המאופיינים בסיכון בתיקים, ההרחבה הכמותית משטיחה את עקום התשואות ומביאה באופן ישיר לקיטון בפרמיית סיכון המח"מ, הלוואות המטרה לבנקים מתמרצות את המערכת להוציא אשראי למשק גם אם יחס הסיכון/סיכוי גבוה יותר, ורכישות האג"ח הקונרצני מצמצמות באופן ישיר את מרווחי הסיכון לעומת האג"ח הממשלתיות.
"שלא נובן לא נכון, אין לנו בעיה עקרונית עם מדיניות שמעודדת הגדלת סיכונים אם היא גם מעודדת את הפעילות במשק שכן צמיחה מהירה יותר מקטינה למעשה את ההסתברות להתממשות הסיכונים. מנגד, יש לנו בעיה עם מדיניות מוניטארית שתומכת רק בשווקים הפיננסיים ולא בכלכלה שכן מתישהו מישהו יצטרך לשלם את המחיר. לשמחתם של קרני, דראגי, ילן ושאר החברים, החשבון יוגש כנראה לנגיד/ה הבא/ה", סיכם גרינפלד.