בתום דיון ממושך ולאחר מחאות רבות מצד חברי האופוזיציה, מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2017 ו-2018 (הוראות מיוחדות) בהוראת שעה. 58 חברי כנסת תמכו 46 התנגדו, וההצעה תועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
מוצע לקבוע הוראת שעה לפיה תקציב המדינה לשנים 2017 ו-2018 יהיה תקציב דו-שנתי שיכלול את הוצאות הממשלה לכל אחת מהשנים האמורות. כוון שהתקציב יהיה תקציב דו-שנתי הכולל שתי שנות תקציב מלאות, מוצע לקבוע מנגנון "התכנסות", שבמסגרתו יתבצע עדכון תחזיות בסמוך לתחילת שנת 2018, ומנגנון התאמות במקרה בו, בעקבות עדכון תחזית ההכנסות, יווצר פער מהגירעון הצפוי לשנת 2018 או מתקרת ההוצאה שאושרה לאותה שנה. אם ההתאמות שיבוצעו לא יביאו לכיסוי ההפרש האמור יהיה על הממשלה להניח על שולחן הכנסת חוק תקציב חדש לשנת 2018 עד יום ט’’ו בשבט התשע’’ח (31 בינואר 2018).
בדברי ההסבר להצעה צויין כי "לצד היתרונות הגלומים בשיטת התקצוב הדו– שנתי, הכוללים, בין השאר, יצירת יחס הגיוני יותר בין שלבי תכנון התקציב לביצועו, יצירת ודאות גדולה יותר למשרדי הממשלה, חיזוק היציבות הפוליטית ופינוי משאבים ניהוליים לחשיבה אסטרטגית, טומנת בחובה שיטת התקצוב הדו–שנתי חסרונות אפשריים, בעיקר בשל הקושי בקביעת תחזיות ואומדנים לצורך בניית התקציב, הן בצד הוצאות הממשלה והן בצד הכנסותיה, והשלכותיהן הנרחבות של הטעויות בתחזיות האמורות.
הכנת תקציב דו–שנתי דורשת הכנת תחזיות לכ– 32 חודשים לעומת תקציב חד–שנתי שבמסגרתו מתבצעות תחזיות לכ– 20 חודשים. ככל שהתחזיות נעשות לתקופה ארוכה יותר כך גדלה הסבירות שיחולו טעויות חיזוי."
סגן שר האוצר יצחק כהן הציג את ההצעה ואמר: מכיוון שהתקציב הדו-שנתי לשנים 2017 ו-2018, בדומה לתקציב הדו-שנתי לשנים 2011 ו-2012, יהיה תקציב דו-שנתי מלא, מוצע לקבוע מנגנון שבמסגרתו יתבצע עדכון תחזיות בסמוך לתחילת שנת 2018, ומנגנון התאמות במקרה שבו בעקבות עדכון תחזיות ההכנסות ייווצר פער מהגירעון הצפוי לאותה שנה, או שייווצר פער מתקרת ההוצאות שאושרה לאותה שנה.
מנגנון ההתכנסות המוצע יבטיח כי פערים שייווצרו בין תחזית גירעון מעודכנת לשנת 2018 לתחזית הגירעון שעמדה בבסיס גיבוש התקציב הדו-שנתי וכן פערים בין תחזית ההוצאה לתקרת ההוצאה שאושרה ל-2018, יחייבו ביצוע צעדי התכנסות עוד בטרם תחל שנת התקציב השנייה, 2018, וזאת על מנת למנוע ככל הניתן התבדרות פיסקלית שתחייב צעדי התאמה משמעותיים בעתיד.
ח"כ תמר זנדברג: השרידות הפוליטית היא באמת הפכה להיות חזות הכול. אבל לא באיזה טריק פוליטי, לא באיזה ג’וב שמחולק פה, אלא בתקציב המדינה, בדבר הכי בסיסי שסדר העדיפויות הממשלתי מבוסס עליו. זאת הרי תוכנית העבודה של הממשלה. כאן היא באה ואומרת ומבטיחה לאזרחים: אני אעשה כך ולא אחרת, אני אפרט בפניכם את סדר העדיפויות. זה אולי הביטוי היפה ביותר של החוזה הדמוקרטי בין האזרחים לבין ממשלתם. וכאן הוא פשוט מושלך הצידה מפני תרגיל פוליטי שהוא מועד לכישלון שלא קורה בשום מקום בעולם, ובמקומות היחידים שבהם הוא נוסה הוא נכשל, שמרכז המחקר והמידע שלנו, של הכנסת בעצמו, העיד בפנינו, ואני מצטטת: במדינות שבהם יושם תקציב דו-שנתי, הדבר נעשה עקב משבר פוליטי ולא בנימוק כלכלי.
ח"כ יעקב פרי: אני באמת ובתמים מבקש לשאול מעל במה מכובדת זו, מי מוכן כיום להתחייב על ההוצאות שלו לעוד שנתיים? איזו חברה עסקית מדווחת היום שנתיים קדימה, ובאיזו מדינה מערבית בימינו מתנהל תקציב דו-שנתי? מי יודע להעריך כמה הכנסות ייכנסו וכמה כסף נצטרך עוד להוסיף לענייני הביטחון או להתמודדות עם משבר כזה או אחר, גיאופוליטי או כלכלי כמו יציאת בריטניה למשל מגוש היורו?
מרבית המומחים הגדולים מסכימים, כי לא ניתן לחזות שנתיים קדימה מה יהיה אחוז האבטלה, אחוז הצמיחה או שיעור גביית המיסים מהיום לשנת 2018. מה שהופך את הכוונה להעביר תקציב דו-שנתי למדאיגה עוד יותר, הם הנתונים הרבים המצטברים אשר מעידים על חשש גובר לכניסת המשק למיתון.
ח"כ אראל מרגלית: אנחנו ראינו מה קרה בתקציב הדו-שנתי בפעם שעברה: 50 מיליארד שקל גירעון שלא היה צפוי, שנבנה עקב אי תחזית שגויה באומדן ההכנסות של מדינת ישראל, ובאופן כזה שמדינת ישראל איבדה את השליטה. זה היה כמו מישהו שנוסע מהר באוטו ופתאום יש איזו סטייה קטנה ואבן, והוא מאבד את השליטה.
עכשיו אני שואל את עצמי, אחרי שהיה את הניסוי הזה, וזה לא שיש תקציב דו-שנתי בעוד מדינות בעולם חוץ מבחריין, למה אנחנו חוזרים לדבר הזה של התקציב הדו-שנתי? למה? שימו לב שבגלל הנושא הזה של תקציבים דו-שנתיים, במדינת ישראל, שנה אחרי שנה, רוב התקצוב זה טייס אוטומטי. כשאומרים טייס אוטומטי, הרבה אנשים לא מקבלים את התקצוב שלהם. אנחנו חוזרים כי, אדוני ראש הממשלה, אתה מפקיר את הכלכלה הישראלית בשביל השרידות הפוליטית שלך.
ח"כ דב חנין: תקציב דו-שנתי הוא רעיון גרוע. ודווקא משום כך אני ממש לא מתפלא שהממשלה הזאת אימצה אותו. זאת ממשלה שבודקת כל רעיון שלילי בעייתי כושל ומכשיל, ומאמצת כל רעיון כזה בחום רב. כל-כך קשה פה לדבר על הבמה בגנות תקציב דו-שנתי כי בעצם כולם מסכימים שזה רעיון לא מוצלח; כל המומחים מסכימים, השרים מסכימים, הגורמים בתוך משרד האוצר מעריכים שהדבר הזה בעייתי, בבנק ישראל יש ביקורת מאוד גדולה. אנחנו גם יודעים שהממשלה הזאת לא מסוגלת לחזות שבוע קדימה. איך אנחנו יכולים להאמין לרגע שהיא מסוגלת לצפות שנה וחצי קדימה?
הסיבה שנתניהו הולך על תקציב דו-שנתי היא פשוט מכיוון שהוא מעוניין להקטין את כוחה של הכנסת ולצמצם את הסיכונים הפוליטיים שבפניו. אנחנו צריכים להסתכל במבט רחב על הנכונות של נתניהו לעשות כל דבר כדי להישאר בשלטון. וכאן החיבור ההדוק בין מה שקורה בתחום ההשתחררות מן הכנסת כי תקציב דו-שנתי זה בעצם ניסיון להשתחרר מעולה של הכנסת, ניסיון להשתחרר מהדמוקרטיה, ניסיון להשתחרר מכוחם של נבחרי העם לקבוע מסגרות וגבולות לממשלה, לבין מה שקורה בתחום התקשורת. בתחום התקשורת ראש הממשלה הזה מנהל קמפיין שיטתי של השתלטות על אמצעי תקשורת ושל פירוק אמצעי תקשורת אחרים.
ח"כ ג’מאל זחאלקה: אני לא שמעתי שמישהו משרי האוצר או מהאנשים שמטפלים בנושא הזה מתלהב מהרעיון הזה, אבל הם נגררים אחריו. והשיקול המשכנע ביותר לקבלת הרעיון של תקציב דו-שנתי זה שיקול של שמירה על הקואליציה. אני לא שמעתי ארגומנט אחר. וזו הייתה הטענה גם של השר כחלון.
הבעיה, לא במקרה שבמדינות העולם אין תקציב דו-שנתי, שזה נדיר מאוד מאוד, כי בתקציב שנתי בקושי מצליחים לתקן עיוותים ובעיות שמתגלות במשך השנה, ולכן יש עוד תחנה לתקן עיוותים. תקציב דו-שנתי בא לעשות ההפך, בא למנוע דרישות שעולות מן השטח, מן היישום של התקציב – בעיות חברתיות; בעיות של עוני; בעיות של אבטלה; בעיות של תת-תקצוב של פעילות חברתית; ולהמשיך בתקציב.