"אנו ממשיכים להאמין כי עד סוף השנה יעלה הפד את הריבית עוד פעמיים לפחות, כך שבסוף שנה זו תעמוד הריבית על רמה של כ-1.5%". כך אומר אמיר בר-זית מהבינלאומי בסקירה על הסיכויים להעלאת ריבית בארה"ב.
לדברי בר-זית, "השוק העולמי עובר ייסורי גמילה ואת הרעידות מרגישים כולם. אחרי שנים של חומר זול החל המחיר לעלות, פתאום לא ניתן לצרוך אותו כאילו אין מחר. התגובה כואבת ולא נעימה, אך סביר להניח כי היא ברת חלוף. נראה כי השוק לא מתמחר העלאת ריבית ולו אפילו אחת השנה ע"י הפד.
"אם בשנת 2015 היה הקונצנזוס כי הריבית תתחיל לעלות באמצע השנה הרי כעת התהפך הסנטימנט. נראה כי השוק שהיה אופטימי מדי בתחילת 2015 הפך להיות פסימי מדי בתחילת 2016. אנו מניחים כי הפד יעלה את הריבית וכי בסוף השנה תעמוד הריבית בארה"ב ברמה של כ-1.5%.
"נראה כי השפעתה עד כה של העלאת הריבית שולית, ולהנחתנו גם המשך העלאת הריבית לא תשפיע על מהלך העניינים המאקרו-כלכלי. כך שניתן לומר כי הסביבה המאקרו-כלכלית אדישה למהלך הריבית הנוכחית, או אם נעשה שימוש בשפה יותר מקצועית המתאם כין העלאת הריבית לבין ביצועי הכלכלה נמוך עד נמוך מאוד.
"יתרה מכך, לאורך זמן פועלים מספר גורמים חיצוניים (אקסוגניים) לפד, אשר מטים כלפי מטה את האינפלציה. ניתן למנות את מחיר הסחורות ואת שער הדולר (אף שהשני מושפע ממהלכי הפד) כגורמים אשר מפעילים לחץ על האינפלציה ללא קשר או יכולת השפעה של הפד.
"מצב של מתאם נמוך בין שער הריבית ובין ביצועי הכלכלה, הוא מצב הדברים האידיאלי מבחינת הפד, לעת עתה לפחות. במצב של מתאם נמוך אין להעלאת הריבית בעצם השפעה על הכלכלה, במקרה של לחץ אינפלציוני עצם המחשבה על חוסר מתאם מעוררת חלחלה.
"במצב של כלכלה מקרטעת ומתווה ריבית עולה זהו המצב האידיאלי, העלאת הריבית אינה משפיעה מהותית על ביצועי הכלכלה. גם על פי תחזיות הפד עד שנת 2018 תעמוד האינפלציה נמוך מרף המינימום, כך שגם הוא עצמו אינו מניח כי תהיה התחממות של האינפלציה.
"למרות זאת הפד מעלה ריבית, המסקנה שלנו היא כי הפד לא מניח כי למהלכיו תהיה השפעה על האינפלציה. במקרה של התחממות של הכלכלה והאצת האינפלציה ניתן להניח כי שיעור האינפלציה (לאחר הריסון המוניטארי) היה מגיע לרמה גבוהה מן הרף התחתון, או לכל הפחות לרף התחתון.
"חלק מן החולשה של הכלכלה האמריקאית נובע מהתחזקות שער הדולר מול המטבעות האחרים. רק שאת מחיר התחזקות המטבע ארה"ב ספגה כבר ברובו וכפי שאמרה ילן, מטבע חזק הוא המחיר שמשלמת כלכלה חזקה, זהו צמד המגיע בעסקת חבילה. זהו מקרה של עלויות שקועות, את המחיר כבר שילמנו וכפי הנראה לא ניתן לקבל את התמורה חזרה, כך ששינוי המגמה יותיר אותנו עם ההפסד וללא תועלת ממשית.
"ירידת מחירי היבוא (הנגזרת, בין היתר, מהתחזקות שער הדולר) פוגעת גם בשיעור האינפלציה בארה"ב. ירידת מחירי היבוא פועלת כגורם מחליש עבור שיעור האינפלציה וזאת בנוסף לגורמים נוספים כמו מחירי האנרגיה.
"ירידת מחירים אקסוגנית לכלכלה האמריקאית צפויה להמשיך להכביד על האינפלציה ולהוות משקולת נגדית להתחממות אינפלציונית. ה-FOMC מציין כי החלטותיו משקפות את מטרותיו ארוכות הטווח, תחזיותיו לטווח בינוני ואיזון בין הסיכונים השונים.
"מכאן כי ההסתכלות של הפד ארוכת טווח וכפי הנראה ארוכה הרבה יותר מזו של שאר השחקנים בשוק. ייתכן כי הפער בין הנחת השוק להנחת הפד נובעת מפער באופק האירועים ולא כתוצאה מפער מידע. מן הסתם, ברור כי קיים חוסר סימטריה במידע, הפד יודע ומכיר את מלוא המידע של של עצמו. מנגד, שאר השחקנים בשוק אינם יודעים את מלוא המידע של הפד.
"חלק מן הפער בין החלטות הפד לבין הציפיות בשוק יכול לנבוע מן הסנטימנט השונה של השחקנים. מכיוון שאנו מצויים במשך כל יום העבודה כולו אל מול המסכים, חשופים לרצף נתונים אין סופי, אנו (וכפי הנראה גם שאר השחקנים בשוק) מניחים כי הנתונים הם בעלי משמעות.
"למעשה, רובם של הנתונים הם בחזקת רעש לבן. רצף הנתונים לא הופך למנגינה, אבל גם לא מחריש אוזניים. בנוסף, רובם המוחלט של הנתונים מתייחס למה שקרה בעבר ורק מיעוטם הם נתונים חוזי פני העתיד, כך שנתון שלילי עלול לזעזע את השוק, אך כפי שציינו הוא אינו בעל חשיבות לאופן הניתוח של הפד.
"בנוסף, חוזרת הוועדה ומדגישה כי למדיניות מוניטארית השפעה מאחרת, פעולות מוניטריות הנעשות בהווה יובילו לתוצאה רק בעתיד. הכלכלה האמריקאית צומחת כבר מספר שנים, פחות אולי ממה שכולם היו רוצים, הציפייה לפריצה היא כפי הנראה משוללת יסוד. גם הפד (או אולי אפילו הפד) אינו מצפה לרמות צמיחה גבוהות.
"בכל תחזיות הצמיחה שלו עומדת הצמיחה על שיעורים נמוכים. הפד מניח כי במחצית השנה השנייה תעמוד הצמיחה על 1.25% בלבד, נמוך מקצב הצמיחה במחצית השנה הראשונה.
"החולשה הכלכלית של רוב מדינות העולם במקביל להתחזקות שער הדולר פוגעת ביצוא ומכאן בצמיחה. החלק המעודד כי התרחבות הכלכלה האמריקאית נובעת מעלייה בצריכה הפרטית , כתוצאה משיפור בשוק התעסוקה.
"כפי שנוכחנו לדעת בעבר, כאשר הפד מחליט הוא דבק בעמדתו, יהיה צורך באירוע דרמטי על מנת לשנות את המתווה הנוכחי. גם במקרה של סיום תוכנית התמריצים, הגיב השוק באופן שלילי למהלך ונראה היה כי הפד ימנע מהמשך התהליך, אך לא זה היה מקרה.
"נקודת ההסתכלות של הפד היא ארוכת טווח ומהלך העניינים בטווח הקצר אינו רלוונטי כמעט כלל. הפד היה מעדיף שהשוק יפנים את הדברים וכי תשואות ה-Treasury יעלו בקצב מתון על מנת לשקף את העלאות הריבית, מבלי ליצור זעזועים או תנודתיות מיותרת.
"נראה כי השוק מתקשה בהבנה, התנהגות דומה ראינו בטרם תחילתו של תהליך סיום התמריצים (Tapering), גם אז התקשו המשקיעים להבין את שנאמר באופן ברור וגלוי".
בר-זית מזכיר שהשנה היא שנת בחירות בארה"ב, והסיכוי של הממשל לבצע מהלך או מהלכים פיסקאליים עד סוף השנה קלוש. "גם לאחר הבחירות לא ברור כלל כי הממשל יהיה בעל נכונות או יכולת לבצע מהלך מסוג זה. הפילוג בין רפובליקנים ודמוקרטיים, ובעיקר ההקצנה בקרב המחנה הרפובליקני מסכלים כול מהלך של הרחבה פיסקאלית".
הוא מוסיף כי "ניתן להבין את אלו שמניחים כי הפד לא יעלה את הריבית השנה, שכן נראה כי לאורך זמן לוקה הפד באופטימיות יתר של הנעשה בשווקים".
לדבריו, "הפד מציין באופן קבוע בכול דוחותיו כי החלטת הריבית היא מהלך דינמי, כאשר לנתונים חדשים המצטרפים למידע הקיים משמעות וחשיבות לגבי קבלת ההחלטות של הפד. מידע חדש אשר יוביל לתמונת מצב שונה מזו הקיימת כיום בפני הפד תוביל, על פי הפד, לשינוי בעיתוי ובקצב העלאת הריבית.
"אנו ממשיכים להאמין כי עד סוף השנה יעלה הפד את הריבית עוד פעמיים לפחות כך שבסוף שנה זו תעמוד הריבית על רמה של כ-1.5%", סיכמו בבינלאומי