בריינסוויי דיווחה היום על תוצאות סופיות בניסוי שעורכת החברה במרכז הרפואי -האוניברסיטאי סורוקה בשיתוף אוניברסיטת בן-גוריון, אשר החוקרים הראשי בו הינם ד"ר הדר שליו ופרופ’ אברהם צנגן. מטרת הניסוי לבחון את יעילות מכשיר ה-Deep TMS של בריינסוויי תוך שימוש בסליל אלקטרומגנטי ייעודי שפותח במיוחד לטיפול בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) במבוגרים.
במחקר השתתפו 53 נבדקים, שחולקו לשלוש קבוצות - טיפול בגירוי מגנטי עמוק ) סליל H6, בריינסוויי), טיפול בגירוי מגנטי שטחי (Figure – 8)טיפול דמה. דוח זה מתייחס לתוצאות שהתקבלו ב- 42 נבדקים אשר סיימו את תקופת הטיפול (11 נבדקים פרשו לפני סיום תקופת הטיפולים; 10 מסיבות שאינן תלויות בבטיחות המכשיר ונבדק אחד מקבוצת הגירוי השטחי בשל ארוע פרכוס).
המטופלים הושמו לקבוצות באופן אקראי וכפול סמיות (באופן זה הן המטפל והן המטופל לא ידעו מהי קבוצת ההשתייכות). כל נבדק עבר 15 טיפולים במשך 3 שבועות (5 טיפולים יומיים בכל שבוע) בסליל ייעודי שפיתחה החברה לגירוי עמוק של האונה הקדמית הימנית של המוח, או בסליל סטנדרטי המגרה רק את החלק השטחי של האונה הקדמית הימנית של המוח, או בסליל דמה.
השפעת הטיפול על הנבדקים נבחנה על ידי סולמות דיווח מקובלים, מטלה ממוחשבת להערכה אובייקטיבית של היכולת הקשבית וכן באמצעות מדידה אובייקטיבית של רישום הפעילות החשמלית המוחית (EEG).
המדד הראשי להערכת יעילות הטיפול הינו ציון דיווח עצמי בשאלון Conner’s Adult ADHD Rating Scale (CAARS). בציון הכולל של מדד ה-CAARS התקבל שיפור מובהק (p=0.0001) של 8.25 נקודות בממוצע בין המדידות שבוצעו לפני תקופת הטיפול לעומת המדידות שבוצעו לאחריו בקבוצת הנבדקים שקיבלה טיפול בגירוי מגנטי עמוק בלבד. לעומת זאת, בקבוצת הטיפול בגירוי דמה התקבל שינוי בלתי מובהק (p=0.33) של 1.86 נקודות בלבד, ובקבוצת הגירוי השטחי של 2.85 נקודות בלבד (p=0.15). תוצאות דומות התקבלו עבור תתי-הסולמות המהווים מדד להעדר קשב והיפראקטיביות.
אחוז המטופלים שהגיבו לטיפול (ירידה של 30% לפחות בציון ה CAARS) עומד על 33% בקבוצת הגירוי העמוק, 8% בקבוצת טיפול הדמה, ו 15% בקבוצת הטיפול השטחי.
למסקנת החוקרים הראשיים, תוצאותיו הסופיות של מחקר זה מעידות, כי גירוי מגנטי מוחי עמוק באמצעות סליל ייעודי של בריינסוויי לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, הינו בטוח לשימוש ועשוי לשמש כטיפול יעיל להפרעות קשב וריכוז. תוצאות המחקר אף מצביעות על חשיבות גירוי אזוריי מוח עמוקים ורחבים המושג על ידי הסליל הייעודי של בריינסוויי ולא מושג על ידי הסליל השטחי (Figure – 8) לצורך טיפול בסימפטומים של הפרעות קשב וריכוז.