קבלו את הסיפור ההזוי, יש יאמרו חצוף, הבא:
מינוי של קרוב משפחה לבעל שליטה בחברה ציבורית הינו דבר שכיח בישראל. כאשר מדובר על מועמד ללא ניסיון תעסוקתי או השכלה רלוונטית, ראוי ומקובל שהמינוי יהיה לתפקיד התחלתי או כזה שאינו מוגדר כתפקיד מפתח. אנחנו זוכרים את זה מנוחי דנקנר, למשל, שמינה את הבת שלו לתפקיד רפרנטית באיידיבי (ואחרי שסיימה את התואר למיטב זיכרוננו). סביר לחלוטין, מקובל. אבל באביב ארלון בע"מ חצו את הגבול והחליטו לצחוק על המשקיעים.
באסיפה הכללית שהחברה קיימה ביום 28.12.15 מינו את ארד לב ארי, בנו של איל לב ארי (מנכ"ל משותף ובעל שליטה בחברה), כדירקטור בחברה. דירקטורים לרוב מכהנים בתפקידים בכירים בחברות משום שחלק מתפקידם הינו גיבוש האסטרטגיה של החברה ופיקוח על פעילותו של מנהלה הכללי, אי לכך הם נדרשים לידע נרחב על מנת לתרום לחברה. וכאן ראוי להפנות זרקור (אולי יותר מזה) לניסיונו התעסקותי והשכלתו של ארד לב ארי; "תעסוקה בחמש השנים האחרונות: חייל בצה"ל", "השכלה: תיכונית".
בנוסף, נציין כי ארד לב ארי נכנס לתפקיד חלף דר’ שלמה נס (בעל תואר שלישי במשפטים, דירקטור בחברות נוספות ובעל ניסיון ניהולי רב) אשר סיים את כהונתו כדירקטור בחברה במועד האסיפה הכללית. לא חייבים לאהוב את דר’ נס, אבל הבחור הצעיר שממונה תחתיו מתאים לתפקיד... פחות. כנראה.
אנחנו לא מכירים את הבחור הצעיר, שאולי גם מוכשר במיוחד, אבל לנו זה נראה מוגזם, שלא לומר תמוה. כבר פגשנו צורות רבות של חוצפה, וזה מצטרף למעללי השוק שלנו. החברה היא לא של אבא שלו. היא איננה פרטית. נראה כאילו מזמן שכחו שהציבור גם חלק מהחברה ומחזיק בכ-20% ממנה.
וכמובן שאין האמור לעיל בכדי להמליץ על ני"ע או פעילות בני"ע. כמו כן אנחנו מבקשים להדגיש שאנחנו ממש לא מבקשים לפגוע בדירקטור הצעיר - אלא להלין על צורת קבלת ההחלטות ולתמוה על התאמתו לתפקיד.
שיהיה בהצלחה.
