ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני) המשיכה היום את הליך ההתייעצות בהתאם, לסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, בעניין משק הגז הטבעי.
המשנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה, צבי ורטיקובסקי, הקריא הודעה של מבקר המדינה שביקש למסור: "תגליות הגז בעלות ערך אסטרטגי למשק, נושא זה לא יורד מסדר היום של משרד מבקר המדינה לנוכח ההזדמנויות למשק. המאגרים הם משאב שעל המדינה לשמור עליו ולוודא שיתרמו לרווחת האזרחים לאוך זמן, תוך מתן אפשרות למשקיעים להחזיר השקעה ורווח סביר.
"פרסמנו דוח נוכח נקודות התורפה במתווה, לאחר מכן התקיים שימוע אך לא נראה שנעשה שינוי משמעותי שיש בו כדי לתקן ליקויים מהותיים שהעלתה הביקורת. לכן אני קורא לתקן את הליקויים ולמצוא איזון בין היזמים לבין הדאגה לכלל הציבור. כל עוד ימשיך להתקיים מונופול גדול וחזק יש לשקול להפעיל מנגנון לפיקוח על המחירים".
הוא הציג את עיקרי הדוח והוסיף: "לפי ממצאי הביקורת הצינור הקיים בעל קיבולת מוגבלת ובמקרה של תקלה המדינה תהייה בבעיה רצינית. מצאנו שעבודת המטה במשרד האנרגיה וגורמים מאסדרים נוספים לקויה, חלקית עם ריבוי מאסדרים שלא כל כך משתפים פעולה ולא כל כך מתאמים בניהם. משרד האנרגיה הוא עם אחריות אבל לא כל כך סמכות. יש חוסר מדיניות מגובשת, מחיר גבוה של גז ללא פיקוח עם הסכם בעייתי להספקת גז לחברת חשמל, עם מנגנון הצמדה חריג ומוזר שגורם להטיית המחיר כלפי מעלה.
"חוסר מנגנון שיוודא עמידה בהוראות. יש גופים סטטוטורים שמתפקדים בצורה לקויה כמו מועצת הנפט, חוק הנפט מיושן וטעון עדכון ויש בעיות שנוגעות למתווה עצמו. משרד המבקר רואה בפסקת היציבות בעייתית. צוות קנדל היה במעמד בעייתי, ללא הגדרת תפקיד וסמכויות, חלק מהמאסדרים לא שותפו בו כמו רשות החשמל והמשרד לאיכות הסביבה.
"לכן יצא מוצר שדורש לחשב מסלול מחדש כדי לתקן את הדברים. משרד המבקר מצפה בשלב הזה לטפל בסיכונים ובליקויים עליהם הצביע המבקר בדוח הביקורת, אבל בראש ובראשונה לטפל בסיכונים עיקריים שהם פיתוח מאגר נוסף בהקדם האפשרי, מציאת מקום למאגר אחסון, לטפל בהנחת צינור נוסף וצריך לוודא שכל עוד אין מאגר גיבוי היקף היצוא לא יפגע ביתרות הגז שדרושות למדינה לטווח בינוני וארוך. מצפים שתעשה בדיקה של חלופות במקרה שאחת מאבני היסוד לא תצא לפועל – שתהייה תוכנית מגרה למדינה כדי לא לגרום נזק חמור למשק".
היו"ר כבל אמר בתגובה כי: "זה מעלה חשש אם לצאת לדרך כשהליקויים, לעניות דעתי, הם דרמטיים מכדי שיהיו עוד ספר עב כרס באיזו מגרה". הוא שאל האם בנסיבות המתקיימות עכשיו, כשהליקויים לא תוקנו, אפשר לצאת עם המתווה לדרך. ורטיקובסקי השיב: "אנחנו מצפים שההערות יילקחו בחשבון כבר עכשיו. חלק מהדברים אולי לא ניתנים לתיקון באופן מידי, אבל הדגש צריך להיות על הסיכונים העקרוניים המידיים. כמדיניות משרד המבקר לא כותב דוחות על תקן שגר ושכח, אנחנו מתכוונים להמשיך לעקוב ולוודא תיקון הליקויים. כרגע אנחנו נדרשים לחוזי הגז עם חברת החשמל וידנו עוד נטויה בעניין הזה".
המשנה לממונה על הרשות להגבלים עסקיים, עו"ד אורי שוורץ, התייחס לשאלה על משך זמן הפטור, ששאלה ח"כ שלי יחימוביץ (המחנה הציוני) בדיון הקודם, ואמר: "ההחלטה עצמה לפי סעיף 52 היא החלטה מנהלית, זה לא אומר שאפשר לסטות ממנה מחר בבוקר אבל זה לא אומר שאי אפשר לסטות ממנה לעד. שר הכלכלה יכול לבחון מחדש את סעיף 52 ולשנות את ההחלטה, בכפוף לכלים המנהליים".
הוא התייחס לפסקה המחייבת למכורת את הזכויות במאגרי תנין וכריש, ואמר כי יש תמריץ לשותפויות למכור בעצמן, שכן אם לא יצליחו לעשות זאת תוך 14 חודשים הזכות למכור תעבור לידי נאמן שלא מחויב למקסום רווחים. היו"ר כבל אמר בתגובה לפי ניסוח הסעיף כבר אפשר לראות שמשרדי עורכי דין ירוויחו הרבה מאוד כסף. "אנחנו רוצים כתפיסה של הוועדה להותיר להם כמה שפחות עבודה. אני כבר רואה כמה כל אחד יכול לקחת כל משפט וכל סעיף למקום שהוא רוצה", אמר. יחימוביץ הוסיפה: "זה בדיוק הדבר שממנו פחדתם ובגללו הלכתם למתווה".
היו"ר כבל שאל את המשנה ליועמ"ש, עו"ד אבי ליכט: נניח שבעקבות ההתייעצות הממשלה תסבור שיש מקום לתקן את המתווה, האם היא יכולה לעשות זאת או שצריך הסכמת השותפויות. ליכט השיב: "המתווה לא צריך הסכמה, לכן עמדנו על כך שיהיה החלטת ממשלה. אבל זה מתווה של פשרה ולכן להחליט החלטות חד צדדיות אם נרצה לשנות נחזור לחברות וננסה להגיע להבנה. אם היינו רוצים ללכת למהלך חד צדדי לא היינו צריכים הסכמה עם החברות. אם נסבור שהופר המתווה לא צריך להתייעץ אתם כדי להפעיל את הכלים במתווה או בחוק".
בהתייחס לפסקת היציבות אמר עו"ד ליכט: "יש פה שאלה שברגולציה קוראים לה איזון בין יציבות לגמישות. היזם שואף למקסימום יציבות והמדינה שואפת למקסימום גמישות, המתח הזה עומד בבסיס כל המערכת המשפטית בין גופים מפוקחים למדינה.
"פרשתי חוקים קיימים ותקנות בצורה מקסימלית לטובת המדינה, המקרה פה הוא שונה. גם אני חשבתי, כשנכנסנו לתהליך, שלא נכון לתת סעיף יציבות אבל יש פה מערכת ייחודית משני היבטים: ביצענו מהלכים משפטיים אגרסיביים כלפי החברות כולל משא ומתן מול הממונה שנמשך שנתיים. כתוצאה מזה האמון של המשקיעים במדינה היה מאוד נמוך ומדובר בהשקעה של מיליארדים בסיכון גבוה.
"החברות טענו הן שלא מוכנות להיכנס להשקעה בתנאים של חוסר יציבות רגולטורית. פה היה צריך לקבל החלטה שונה מהחלטות בתחומים אחרים. אם רוצים למשוך הנה משקיעים צריך בסוף לשדר יציבות. המדינה כל הזמן מתחייבת וכובלת את שיקול דעתה בחוזים או בהסכמי BOT – המשפט המנהלי נותן למדינה זכות לחזור בה או להשתחרר מחוזים בכפוף לכל מני תנאים. יש שתי דרכים לתת יציבות שהיזם מבקש: אחת זה BOT – אם נשנה את התנאים במקרה הזה נפצה. אני חושב זה פחות טוב (מפסקת יציבות).
"חשבתי שלא נכון לחתום חוזה כי יכולת התמרון של המדינה היא יותר נמוכה ויש תוצאה של חזרה מהבטחה מנהלית. התחום של היציבות היה הכי חשוב לנובל, אם היינו חותמים אתם על חוזה הם היו שמחים. אנחנו לא רצינו לחתום אתם על חוזה. לכן בנינו את המתווה בצורה ששומרים לעצמנו את הזכויות לחזור בנו.
"כל המתווה בנוי על זה שלממשלה יש זכות לבוא ולומר לפי כללי המשפט המנהלי שזה מקסימום הבטחה מנהלית, היציבות לא אומרת שהמדינה אסור לה להתנער מהמתווה הזה. אבל זה יכול להקים ליזם זכות להגיד שלא התקיימו תנאים להפרת הבטחה מנהלית או יותר חמור – לבקש פיצוי.
"מה שמעניין את היזמים זה היכולת לתבוע פיצוי, לא רק בישראל אלא גם בבוררות בינ"ל. הייתה טענה שמקפיאים רגולציה בהגנת הסביבה – לא מקפיאים רגולציה אלא מתכוונים לקדם רגולציה בנושא זה. לוחות זמנים של 10 שנים בדיקה בסוף 2017 ואחרי 5 שנים כדי ליצור תנאים לפיתוח לווייתן. אם הוא לא יפותח המדינה יכולה למשוך את פסקת היציבות".
היועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד אתי בנדלר, אמרה: "ככל שמדובר בהוראות היציבות, בעיקר בהתייחס להבטחה מנהלית, אני רואה את הדברים עין בעין עם עו"ד ליכט, המסקנות שלי שונות משלו. המשפט המנהלי קובע שרשות מנהלית אינה רשאית לכבול שיקול דעתה. נוסח ההוראות מעמידות בספק גדול את היכולת המעשית של הממשלה לחזור בה, אפילו אם יתקיימו נסיבות המצדיקות זאת. וזאת הסיבה העיקרית שהשותפויות התעקשו לכלול את הפסקה בנוסח הכה חריג.
"הנטל שעל המדינה יהיה לעמוד בו כדי להוכיח שיש צידוק להשתחרר מהמחויבות עלה לרף מאוד מאוד גבוה, ולכך קיים סיכון משפטי שערכאות בארץ או בחול לא יקבלו את עמדת המדינה או שיפסקו פיצויים מאוד מאוד גבוהים לשותפויות. לכן הנטל הזה מעמיד בספק גדול את יכולת המדינה להשתחרר מהוראות היציבות האלה. הסיכון שהמדינה תיקח על עצמה אם תרצה להשתחרר מההבטחות המנהליות, גם אם יהיו סיבות שיצדיקו זאת, הוא כל כך גבוה שיהיה צורך בנסיבות דרמטיות וקיצוניות. אין ספק המדינה לא התנדבה לכלול את הוראות היציבות, אבל הכוח הרב של המונופול שלמעשה כפה על המדינה לכלול את הוראת היציבות הוא אותו כוח שימנע מהממשלה לחזור בה ולהשתחרר מהמחויבות.
"כשמדברים על פטור שניתן מטעמי מדיניות חוץ וביטחון המדינה, אלה שיקולים דינמיים שיכולים לחול בהם שינויים בתקופה קצרה ביותר. אף אם השיקולים מצדיקים פטור נכון להיום, דווקא בשל מהותם והעובדה שהם יכולים להשתנות במהירות, לא נכון להסדיר פטור לתקופה כה ארוכה. יש לעשות זאת במינון המינימלי הנדרש לפי שיקולי החוץ והביטחון.
"ההתנגדות ליוזמות חקיקה פרטיות בפסקת היציבות, גם אם מבחינה משפטית אין בה כדי לכבול את שיקול דעת המחוקק, בפועל זה עצימת עיניים לומר שזה לא כובל את ידי המחוקק. כל עוד הממשלה אפקטיבית, התנגדותה מונעת בפועל קידום הצעות חוק פרטיות. חברי הקואליציה מחויבים למשמעת קואליציונית ובפועל אי אפשר לקדם הצעות חוק בניגוד לעמדת הממשלה.
"ברור לכולם שמדובר בהוראה חריגה בכל קנה מידה, יש בה כבילה חזקה של שיקול דעת הממשלה הזו ולפחות שתי הממשלות הבאות והכנסת הזו ושתי הכנסות הבאות אחריה, זו הוראה שלפחות יש ספק אם יש לה מקום במדינה דמוקרטית. כל אלה מובילים להבנתי שגם אם היה מקום להוראת יציבות, היה מקום לתת לעת הזאת ולא לתקופה ארוכה".
עו"ד ליכט השיב: "לדעתי אין כמעט מחלוקות משפטיות בנינו, ועדיין צריך להסתכל על השאלה מה החלופה. גם היום אנחנו חשופים ומחליפים חשיפה בחשיפה אחרת. יש פה מהלך חריג, היקף ההשקעות והצורך ביציבות נובע גם מהאינטרס של המדינה. במהלך הדיונים נציגי המדינה אמרו לנו שהם רוצים את זה כי גם הם מבינים שיש גבול ביכולת של המדינה לשנות את כללי המשחק. זה לא רק אינטרס של החברות אלא גם אינטרס של המדינה".
היו"ר כבל הזכיר את המסרון שקיבל מח"כ צחי הנגבי באשר חוזה היצוא של הגז הישראלי למצרים ושב וביקש את התייחסות המדינה בעניין, לשאלה האם יש חוזה.
מנהל מינהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה, יוסי וירצבורגר, התייחס: "אנחנו מכירים את כל מגעי החברות, שמתקשרות בין אם זה בירדן או מצרים ובין אם זה למתקני הנזלה. בשלב ראשון הם חותמים הסכם כוונות לא מחייב – וזה מה שלפי הפרסומים נחתם השבוע בין דולפינוס למשק המקומי במצרים לבין מחזיקות לווייתן. מחזיקות הזכות בחזקת לווייתן חתמו הסכם כוונות עקרוני מול דולפינוס שהיא ספק מקומי במשק במצרים.
"לאחר מכן, כשייחתם הסכם סופי ונראה בדיוק כמויות ותנאים הם מגישים אלינו בקשה לאישור יצוא. בקשה ללווייתן צריכה להיות באישור שלי ושל שר האנרגיה. עוד לא קיבלנו בקשה לאישור יצוא מלווייתן לדולפינוס, כן קיבלנו בקשה לאישור יצוא מתמר לדולפינוס, כשבתמר זה אישור של ראה"מ, שר האנרגיה ולאחר מכן אישור שלי. אנחנו בוחנים קודם כל עדיפות למשק המקומי ושיש קיבולת פנויה בצינור להעביר את זה דרומה".