ישנם לא מעט טוענים כי השקעה בחברות מתחום או בעלי עיסוק "לא ירוק" הינה פסולה מלכתחילה. ייתכן. אזי הכתבה זו אינה עונה על ציפיות הירוקים. מנגד, ישנה אסכולה שמרנית יותר, הטוענת כי בעסקים כמו במלחמה, קודם כול כוחות השוק והרווח הפוטנציאלי. האחרונים הם אלו הנהנים גם מהשקעה בחברות יצרניות נשק, משקאות חריפים וכמו במקרה שלפנינו, יצרניות מוצרי טבק. ראוי לציין כי דווקא חברות מהסקטורים המוזכרים הן הדפנסיביות יותר, רווחיות ותזרימיות יותר, וכפועל יוצא גם גדולות מאוד, וזאת בשל ביקוש שוטף גבוה מאוד, אף קשיח, לתוצרתן. אחת הדוגמאות הקלאסיות המוכיחות טענה זו הינה יצרנית סיגריות הענקית והוותיקה, פיליפ מוריס (Philip Morris International).
פיליפ מוריס נוסדה עוד בשנת 1900 הרחוקה, הינה עוסקת בייצור ושיווק סיגריות ומוצרי טבק בשווקים מחוץ לארה"ב, למרות שמשרדיה ממוקמים בניו יורק, ונמנית על אחת החברות הציבוריות הגדולות בארה"ב. מניותיה של הקבוצה נסחרות בבורסת ניו יורק תחת סימול PM ולפי שווי העתק של 135 מיליארד דולר לחברה. מוצריה של הקבוצה משווקים בכמעט בכל העולם (פרט לארה"ב כאמור, מאחר ובארה"ב שולטת Altria, חברת האם של פיליפ מוריס ארה"ב עד עכשיו ושל פיליפ מוריס אינטרנשינל עד שנת 2008), בכמעט 200 מדינות שונות, כאשר נתח שוק הטבק העולמי של החברה מוערך בכ-20% (מחוץ לארה"ב). המעשנים שבין הקוראים בוודאי מכירים את שמות המותגים העולמיים בסל של הקבוצה, כגון Marlboro, L&M, Parliament ועוד. ראוי לציין כי בכל אזור גיאוגראפי של פעילות הקבוצה, פיליפ מוריס מייצרת או מנהלת גם מותגים מקומיים (חברה רב-לאומית). יתרה מזאת, לחברה נציגויות משמעותיות כמעט בכל מדינה בה היא משווקת את מוצריה, כולל ישראל.
מכאן מתבקש יתרון הראשון והמהותי הטמון באחזקת מניות הקבוצה - מותגי החברה כה חזקים ומוכרים בעולם שנהנים מביקושים גבוהים ביותר על אף מדיניות שונה בשווקים (למשל מדיניות נוקשה בישראל שמעלה את המס על סיגריות פי כמה מעלותן). ייצור סיגריות ומוצרי טבק הינו זול ופשוט יחסית. לפי כך, פיליפ מוריס מהווה פרת מזומנים המפיקה תזרים מזומנים שוטף ויציב. החברה לא רק שמחלקת את רווחיה המצטברים לבעלי המניות אלא גם שומרת על קופה לא מבוטלת של כמה מיליארדי דולר. כאן מתבקש היתרון השני, מדיניות דיבידנד נדיבה במיוחד ביחס לחברות שנסחרות בארה"ב אחרות ועל רקע סביבת הריביות הנמוכות. בעלי מניותיה של החברה נהנים מתשואת דיבידנד שנתית נאה של 4.8% לצד רווחי הון צנועים יותר. מתחילת השנה החולפת, מניותיה של הקבוצה הוסיפו כ-5% לערכן. כיום, נסחרת פיליפ מוריס לפי מכפיל סביר של 18, לא גבוה בהשוואה לסקטור וגם בהשוואה לשוק. כאמור, מדובר בהשקעה דפנסיבית יחסית. כך במהלך 5 שנים האחרונות, מניות החברה התייקרו ביותר מ-40%, וזאת במקביל לחלוקות רווחים שוטפות מידי רבעון.
בתקופה אחרונה, הקבוצה מתמקדת בשווקים מתפתחים, בעיקר באסיה, בין היתר באינדונזיה, פיליפינים ותורכיה, שווקים בעלי פוטנציאל לא מבוטל עם עלויות ייצור נמוכות. הוצאות העיקריות של יצרניות סיגריות הן הוצאות שיווק ומכירה קרי אחזקת מותג, אך לפיליפ מוריס מותגים וותיקים ומוכרים ביותר בעולם, כך שאינה נדרשת לפתח אותם בעלות גבוהה מדי. מנגד, שינוי המתקרב בסביבת הריביות הנמוכות בארה"ב מהווה סיכון מסוים עבור פיליפ מוריס. בתקופה האחרונה ביצועים פיננסיים של החברה נפגעו מעט בשל התחזקותו של הדולר בהשוואה למטבעות עיקריים בעולם. זאת מאחר ופיליפ מוריס הינה יצואנית נטו שמוכרת ביורו (למשל) ומדווחת בדולרים. אך העלאת הריבית בארה"ב צפויה לחזק את הדולר ולהשפיע על דוחות של החברה, כל עוד אינה גלומה בציפיות השוק הנוכחיות.
כך למשל, את 9 חודשים הראשונים של השנה החולפת סיכמה החברה עם ירידה של כ-9.5% ברווח נקי מתואם, בהשוואה לתקופה אשתקד, לסך כ-3.61 דולר למניה אחת, אך בנטרול השפעות מטבע מדובר בעליה של 15.8%, כלומר 4.6 דולר למניה מול 3.99 דולר בתקופה המקבילה. יתרה מזאת, פעילותה השוטפת של הקבוצה הזרימה לקופתה, בנטרול הפרשי שער, מזומנים בהיקף לא מבוטל של 7.2 מיליארד דולר. על רקע הדוח הכספי האחרון, דירקטוריון הקבוצה אף החליט להגדיל את תשלום הדיבידנד הרבעוני ב-2% ל-1.02 דולר למניה אחת (4.08 דולר בשנה).
לסיכום, מי שאינו נרתע מהשקעה "לא ירוקה" כזו ומחפש אלטרנטיבה עודפת לכספו בשוק ההון, יכול לשקול את אחת החברות הנדיבות, מבחינת חלוקת רווחים לבעלים, בשוק האמריקאי. פיליפ מוריס בעלת מוצר מבוקש ביותר, ומותגיה הינם בין החזקים והמוכרים בעולם כולו. מדובר בחברה שיודעת להפיק כסף מתחום יחסית לא מסובך ומשמשת כנכס מניב עבור המשקיע בתנאי סביבת הריביות הנמוכות השוררת בעולם.