"הדרמה היוונית נמשכת כבר כל כך הרבה זמן שפשוט נגמרו משחקי המילים ובדיחות הקרש בנושא" - כך נפתחת סקירת המאקרו השבועית של אורי גרינפלד, כלכלן ואסטרטג ראשי בפסגות. לכן, מציע גרינפלד ל"קוראים שזמנם יקר להם" קיצור בנקודות להתפתחותה של הדרמה בסוף השבוע האחרון.
גרינפלד מציין כי ביום חמישי הגיש ציפראס תוכנית לאיחוד האירופי. "באופן קצת מפתיע, התוכנית די דומה לתוכנית שהגיש האיחוד ליוון לפני שבועיים ושעליה הצביע העם היווני ’לא’ במשאל העם. התוכנית כוללת מספר צעדים וביניהם העלאת מע"מ, קיצוץ בפנסיות והעלאת גיל הפרישה אשר לפי היוונים יביאו אותם לעמוד ביעדים התקציביים עד 2018.
"בתמורה, יוון מבקשת סיוע של 53.5 מיליארד אירו שיספיקו לטענתם לצרכי המימון שלהם עד 2018. התוכנית עברה ביום שישי בפרלמנט היווני ברוב של 251-32 קולות אך חושב לציין כי המתנגדים והנמנעים הגיעו כמעט באופן בלעדי מהקואליציה, מה שעלול לסמל את חוסר היציבות בממשלתו של ציפראס.
"שרי האוצר של האיחוד מתכנסים בעת כתיבת שורות אלו כדי לדון בתוכנית. על פי הדיווחים בעיתונות יש לשרי האוצר, ובעיקר לשר האוצר הגרמני, לא מעט ספקות והתנגדויות לתוכנית.
"ראשית, לפי הגרמנים, התנאים בתוכנית שהוגשה על ידם לפני שבועיים (שדומים כאמור לתנאים בתוכנית היוונית) היו כאלו שנועדו להבטיח ליוונים הלוואת גישור של 7.2 מיליארד אירו ולא חבילת סיוע שלישית של עשרות מיליארדים. לכן הגרמנים ידרשו כנראה תנאים מחמירים יותר.
"שנית, לפי הגרמנים, היקף הסיוע שיוון צריכה עד 2018 קרוב יותר ל-70 מיליארד אירו כך שגם הצעדים של היוונים צריכים להיות משמעותיים יותר. שלישית, האמון של האירופים ביוון נפגע מאוד בשבועות האחרונים כך שיש לא מעט סימני השאלה לגבי כוונת היוונים לעמוד בהתחייבויות שבתוכנית. שר האוצר הגרמני התעלה על עצמו והציע שיוון תעביר לאיחוד בטחונות בדמות נכסים בשווי 50 מיליארד אירו או שקתחכה מחוץ לגוש האירו 5 שנים’ (ותחשוב טוב על מה שהיא עשתה).
"שורה תחתונה: בהחלט מדובר על התקדמות לקראת הסכמות בין הצדדים אך עד שיגיעו להסכמות, אם בכלל, יחלוף עוד זמן רב. בכל מקרה התוכנית צריכה לעבור את כל אחד מהפרלמנטים בגוש האירו, תהליך שעשוי לקחת כשבועיים בפני עצמו.
"תגובת השווקים לחדשות: עליות בשוקי המניות (דאקס: 2.9%, סטוקס 600: 2%) ועליית תשואות חדה באג"ח מדינות הליבה (תשואת האג"ח הגרמנית ל-10 שנים קפצה ב-17 נ"ב, נכס סולידי).
"ברבורים שחורים: לא מעט מיהרו להכתיר את האירועים האחרונים ביוון ובסין כברבורים השחורים של 2015. אבל אם לומר את האמת, מדובר בברבורים כל כך לבנים שאפשר להשתמש בהם בפרסומת לאקונומיקה. הבועה בסין מתנפחת כבר תקופה ארוכה והיא המשך ישיר של בועת הנדל"ן הסינית עליה כתבנו אלפי מילים בחמש השנים האחרונות. גם הדרמה היוונית המשך ישיר לאותה הדרמה של 2011 (במרץ 2012 רשמנו כי ’קשה לראות איך יוון מצליחה להקטין את החוב שנותר לה מבלי להזדקק לתספורת נוספת בעוד כמה שנים’), כאשר ציפראס וורופאקיס הם לא יותר מדמויות חדשות שנועדו לרענן את הסיפור ולהוסיף מתח.
"לעומת זאת, ברבור שחור הוא אירוע אינו צפוי בהגדרה או כזה שההשלכות שלו בלתי צפויות. כך לדוגמה, אפשר לומר שגם אירועי 2008 לא היו ממש ברבור שחור כי לא מעט אנליסטים רשמו עוד ב-2006 שיש בעיה בשוק הנדל"ן והמשכנתאות האמריקאי (חלקם עדיין נחשבים ’גורואים’ למרות שמאז לא פגעו באף תחזית).
"עם זאת, ההשלכות של פיצוץ בועת הנדל"ן היו בהחלט ברבור שחור. לא הרבה האמינו שמקבלי ההחלטות יתנו לליהמן לפשוט רגל וכנראה שמעט עוד יותר השכילו להבין את היקף המינופים והקשרים ההדדיים בין הבנקים השונים וחברות הביטוח בארה"ב שהובילו למשבר הפיננסי החריף ביותר מאז השפל הגדול.
"לכן, אם נרצה לצייר את תמונת הסיכונים הגלובאלית לעתיד הנראה לעין סביר להניח שלא נצליח להכליל בתוכה ברבור שחור (כמו מתקפת סייבר על הבורסה בארה"ב או מערכה צבאית בין סין ליפן) אלא רק כאלו אפורים כהים.
"בין אלו אנו רואים כיום ארבעה סיכונים עיקריים: 1. הידרדרות בועת האשראי/נדל"ן/מניות בסין לכדי פגיעה משמעותית בסקטור הפיננסי כולו וכתוצאה בכך בכלכלה הריאלית. רשמנו בשבוע שעבר כי בשל כוחו הכמעט בלתי מוגבל של הממשל הסיני ההסתברות לתרחיש זה היא נמוכה מאוד אבל ’כמעט בלתי מוגבל’ זה לא ’בלתי מוגבל’.
2. יציאה של יוון מהגוש והצתה של תהליך דומינו פסיכולוגי ליציאה של מדינות נוספות. למעשה, הפחד הגדול הוא שיתברר שבני אדם לא ממש פועלים כמו שהאנליסטים חושבים שהם יפעלו ושהאזרח הפורטוגלי הפשוט לא יביט על המשבר ביוון ויאמר לעצמו: ’אני לא אוציא את הכסף מהבנק כדי לא לגרום לקריסה של הבנק’. גם בנוגע לתרחיש זה יש למקבלי ההחלטות באירופה את הכלים לנסות ולעצור אותו אבל גם הכלים שלהם הם לא בלתי מוגבלים.
3. הפחתות ריבית נוספות בגוש האירו שיובילו להפחתות ריבית נוספות בשוויץ, שבדיה ודנמרק ולריבית שלילית נמוכה מדי שתוביל ליציאה של כסף מהבנקים במדינות אלו.
4. סיבוב פרסה של הפד מהעלאת הריבית ואבדן אמון של השווקים ביכולת של הבנקים המרכזיים בעולם לתמוך בכלכלה (תרחיש יפן)", סיכם גרינפלד.