כלל פיננסים: בזמן שבמדינות רבות, בעיקר בארה"ב ובאירופה, סבלו עד לפני 2008 מבועות נדל"ן ולבסוף פיצוצן, באחרות הבועה מלכתחילה כלל לא הגיעה והמשבר דילג. אלא שאולי אנחת הרווחה הייתה מוקדמת מידי, כשרכבת הנדל"ן המשיכה וממשיכה להתקדם גם לעברן. הציפיות להמשך עליות המחירים יחד עם הריבית הנמוכה הם בין הגורמים העיקריים להאצת רכבת הנדל"ן. נראה שמדינות שגאות כ"כ בהצלחתן וב"חוזקן" לצלוח את המשבר, משלות את עצמן בהצלחה שנובעת בעיקר ממזל. מזל שמחירי הנדל"ן בהן לא עלו קודם.
לא קל לוותר על עליית מחירי נדל"ן, כולם האור הלבן שיוצא לה מקדימה מהפנט, הפעילות הכלכלית שהיא יוצרת בטווח המיידי קשה לוויתור. מעניין איך במדינות רבות ש"הצליחו" להתחמק מהמשבר מחירי הדיור ממשיכים לזנק (הונג-קונג, אוסטרליה, סקנדינביה, טיוואן ו...ישראל). ואולי גם תורן יגיע. ואז נוכל להגיד מי "חסין" ומי סתם היה "מזליסט". שלא נמצא את עצמנו בוכים אחרונים.
מדדים גבוהים - זה לא רק הדיור
במדדים גבוהים התרגלנו להאשים את סעיף הדיור והאמנו שבלעדיו המחירים רגועים, הוא באמת מוסיף המון אך הבעיה שאי אפשר להפריד אותו, בלעדיו אין מדד. והאמת, גם בלי הדיור לא הכל ממש רגוע: עליה יזומה במחיר המים, העלאת המס על סיגריות, עליה במחירי הירקות, עליה במחירי הטיסות... הכל "חד פעמי" הכל "עונתי", אלא שהחד פעמי נעשה מחודש לחודש "רב פעמי", ה"עונתי" הופך ל"קיצוני" ובשורה התחתונה, המחירים עולים. האם מתישהו נצטרך להגיד "די"!!, האם לאג"ח הצמודות איכפת מאיזה סעיף עלה המדד, האם אנחנו מתרצים לעצמנו ובינתיים המחירים עולים?