בבדיקה שערכה המחלקה הכלכלית של שמאי המקרקעין ארז כהן, לשעבר יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, נמצא כי הפתרון האפשרי היחידי למחסור הקיים בשוק של כ-100 אלף יחידות דיור, ולמחיר הדיור הגואים, הינו חזרה מיידית לבנייה ציבורית.
לדברי כהן, מבנה שוק הנדל"ן הינו כזה שבלתי אפשרי לחלוטין למשרד הבינוי ולרשות מקרקעי ישראל לשווק יותר מכ-40 אלף יחידות דיור לשנה: ראשית, מלאי הקרקעות הזמינות מצטמצם והולך. שנית, מירב הקרקעות הזמינות נמצאות דווקא בפריפריה, היכן שהביקושים קטנים בהרבה. שלישית, הביורוקרטיה ומשך הבנייה מגבילים את כמות הדירות שהמשק יכול לייצר.
כהן מדגיש כי עד לשנות ה-70 של המאה שעברה הוכיחה הבנייה הציבורית שהיא מסוגלת לספק את צרכי השוק, גם בעיתות עלייה גדולה וצורך להכפיל בתוך שנה- נתיים את כמות הדירות הנבנות. לדבריו, הדוגמא הטובה ביותר הייתה בראשית שנות ה-90 של המאה שעברה, כאשר בעקבות הצורך לקלוט כמיליון עולים חדשים ממדינות חברה העמים, הוגדלה כמות הדירות הנבנות תוך כשנתיים מכ-20 אלף לשנה בלבד בסוף שנות ה-80, לממוצע של כ-80 אלף דירות לשנה, כלומר פי ארבעה יותר, בשנות ה-90.
"עם כל הכבוד למשק חופשי וכלכלה חופשית", סיכם כהן, "הנני ממליץ לממשלה שתבחר ב-17 במרץ הקרוב, ולכל המפלגות שרצות כעת לבחירות, לחרות על דגלן את הבנייה הציבורית - ויפה שעה אחת קודם".
נדב ברזילי, מבעלי קבוצת ברזילי הבונה בפריפריה: "עם כל הכבוד לבנייה הציבורית, ממשלת ישראל מחפשת את האור מתחת לפנס ואיננה מבינה שהפתרון למחסור בדיור מונח מול עיניה. אחת, לבטל לאלתר את עלויות הקרקע והפיתוח באזורי הנגב והגליל. ביטול זה לבדו יאפשר, לדוגמא, שיווק דירת 5 חדרים בקרית גת או עפולה בכ-750 אלף שקלים לעומת כמיליון שקלים כיום. שתיים, לקדם מיידית רשת רכבות מהירות מהמרכז לפריפריה, מה שיבטל בפועל את המושג ’פריפריה’ ויקצר לפחות משעה את זמן הנסיעה מגוש דן לנגב והגליל. שלוש, ליציר רבבות מקומות עבודה איכותיים בפריפריה. משולש זה יאפשר ניצול נאות של עתודות הבנייה הזמינות בפריפריה ויגדיל ללא ספק את התחלות הבנייה מכ-40 אלף כיום לכ-60 אלף תוך שנה-שנתיים".
אסטרטג הנדל"ן אדי כספי, הבעלים של כספי גרופ: "אין זה נכון שאין עתודות נדל"ן זמינות במרכז הארץ. הבעיה המרכזית הינה בהחלטה ’עקומה’ של משרד הפנים לפתח שטחים ’צמודי דופן’ לערי לווין דוגמת הרצליה, רעננה, כפר סבא, רחובות וכו. זוהי החלטה אסטרטגית מוטעית בעליל, משום שהיא מזניחה פיתוח עתודות פוטנציאליות בתוך הערים, מה שימקסם ללא ספק את זכויות הבנייה, וישלב התחדשות עירונית עם פיתוח שכונות חדשות. כמו כן פיתוח שטחים ’צמודי דופן’ יקר לאין שיעור לעומת פיתוח שטחים קיימים והוא סתם גורם שלא לצורך לתקיעת תכניות".