"נושא החיסכון הפנסיוני הינו בעל חשיבות אישית ולאומית ממדרגה ראשונה, נוכח המגמות הדמוגרפיות, מחד, וההתפתחויות בשוק החיסכון לטווח ארוך, מאידך. החיסכון הפנסיוני עבר ועובר תמורות שבעקבותיהן נדרשת מודעות ומעורבות רבה יותר של החוסך", כך אמרה היום (ה’) נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, במרכז לחקר הפנסיה והאוריינות הפיננסית באוניברסיטת בן-גוריון.
לדברי פלוג, על פי תוחלת החיים הצפויה בישראל, גברים צפויים לחיות בממוצע 17 שנים לאחר הפרישה, בעוד נשים צפויות לחיות 24 שנים לאחר הפרישה. בעתיד הלא רחוק, כנגד כל שלושה עובדים בישראל יהיה אדם בגיל הפרישה, כאשר היום יחס זה עומד על חמישה עובדים לגמלאי.
בנוסף, התריעה הנגידה כי חלק ניכר מהחיסכון לטווח ארוך חשוף לתנודתיות בשווקים הפיננסיים באופן שמשפיע על גובה קצבת הפנסיה בעת הפרישה.
"המגמות הצפויות מעלות שאלות חשובות, הן ברמת הפרט והן ברמת המדיניות. למשל, מה יקרה לגובה קצבת הפנסיה בעת הפרישה? מהו יחס התחלופה הרצוי, בין הכנסתו של הפורש לעומת שכרו ערב פרישתו?", שואלת פלוג. "ראוי שנושא זה והשאלות העולות ממנו יעמדו במרכז עשייתו של המכון לחקר הפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית, באופן שיסייע לישראל להתמודד עם האתגר שנכון לה", הוסיפה.
פלוג חשפה בדבריה נתונים לפיהם נכון להיום יש בישראל 5 אנשים בגיל העבודה על כל אדם מעל גיל 65, כאשר היחס בשנת 2050 צפוי להצטמצם ולעמוד על 3. לדברי הנגידה, לשינוי זה יש השלכות כבדות משקל על שוק העבודה, יחס התלות, והיבטים שונים של מדיניות.
מה קורה לחיסכון לטווח ארוך? פלוג חשפה בנאומה כי בהיקף הנכסים המנוהלים על ידי הגופים החוסכים לטווח ארוך חל גידול משמעותי ב-14 השנים האחרונות, מכ-57 אחוזי תוצר לכ-90 אחוזי תוצר. אחד התהליכים המשמעותיים שעומדים מאחורי הגידול הוא כניסתו לתוקף של חוק פנסיית חובה ב-2008, שמחייב עובדים ומעסיקים להפריש לפנסיה שיעור ניכר מהכנסתם.
כמו כן, בתקופה המתוארת חל בסקטור ציבורי מעבר הדרגתי מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, כאשר משנת 2004 כל העובדים מפרישים לפנסיה צוברת. היקף הנכסים גדל, אם כי הוא תנודתי – בולטת למשל הירידה בתקופת המשבר הפיננסי, כך שמי שפרש באותה נקודת זמן ראה לפניו חיסכון צבור בהיקף נמוך יותר משציפה.
במבט על התפלגות הנכסים העיקריים בתיקי ההשקעה של גופי החיסכון לטווח ארוך, ניתן לראות ירידה הדרגתית ומתמשכת בחלקן של האג"ח המיועדות, ובד בבד גדל משקל המניות, האג"ח הקונצרני וההשקעה בחו"ל בתיק, כך שחלקם של המרכיבים הרגישים יותר להתפתחויות בשווקים הפיננסיים מתרחב על פני זמן.
מבחינת תמהיל תיקי ההשקעה לפי סוג הגוף, עולה כי בגופים בהם חוסכים העמיתים הוותיקים (פנסיות ותיקות ותכניות מבטיחות תשואה), משקלן של האג"ח המיועדות הוא גבוה יחסית, והמשקל של הנכסים הרגישים לשווקים הפיננסיים נמוך יחסית. לעומת זאת, בתיקי ההשקעה של הגופים בהם חוסכים העמיתים החדשים (קרנות פנסיה חדשות ותכניות משתתפות ברווחים), יש משקל גדול הרבה יותר להשקעות בחו"ל, במניות ובאג"ח חברות, מה שמביא לחשיפה גבוהה יותר להתפתחויות בשווקים הפיננסיים. השקעות אלו מממנות את הפעילות המשקית והתפתחותה, אך הן גם חשופות לתנודתיות גבוהה יותר.