עיריית רמת גן החליטה לדחות את המועד האחרון להגשת ההתנגדויות לתכנית המתאר שהופקדה בנושא תמ"א 38, ליום ה-19 באוקטובר. מטרת התכנית היא לקבוע הוראות ייחודיות לגבי חיזוק מבנים בעיר.
עו"ד צבי שוב, ממשרד עוה"ד צבי שוב, המתמחה בתכנון ובניה, אומר כי "נראה כי הועדות המקומיות תולות תקוותן בתכניות המופקדת כמענה לכשלים העומדים לדעתן בבסיס התמ"א. אך בפועל, לא ברור האם התכניות יגשימו את חזונן בצפיית פני העתיד והערכת קיבולת מערכת התשתיות. כמו כן, נשאלת השאלה האם הוודאות התכנונית, אשר התכניות מבקשות ליצור, תעלה במחיר של עצירת פרויקטים רבים של תמ"א 38 וכך גם אי היענות לדרישות השוק".
הפקדת התכניות אינה סוף דבר, שכן בפני הציבור עומדת האפשרות להגיש התנגדויות לתכניות המופקדות. ככל הנראה מי שיעמוד בראש המתנגדים יהיה מי שיאלץ להסתפק בזכויות צנועות יותר מאשר להן ציפה. לכן, על עורכי התכנית להביא בחשבון לא רק את הגדלת הבינוי ואת התשתיות הנדרשות בהתאם, אלא גם את כמות ההתנגדויות אשר צפויות להתקבל כנגדן.
לדברי עו"ד שוב, "העיר רמת גן בולטת בקידום פרויקטים של ההתחדשות העירונית/תמ"א 38. יחד עם זאת, קצב גידול הבינוי המהיר מכוח תמ"א 38, יצר חשש מפני אי הערכות מערכת התשתיות העירוניות וקריסתן בעקבות קליטת יחידות דיור רבות נוספות. חשש זה התחזק כאשר בית המשפט המחוזי ביטל את תכנית ג/30/א/1 שביקשה לעגן את תמ"א 38 ברמת גן, בקבעו כי בטרם יתווספו אלפי דירות יש לבחון את יכולת עמידת התשתיות".
לדברי עו"ד שוב, בתקופת הביניים, הנהיגה העיר רמת גן מדיניות מצמצמת אשר נועדה לתת פתרון זמני בלבד בטרם תערך בדיקה פרטנית, מה שהביא לעיכוב פרויקטים רבים. ביום 30.7.14, הפקידה הועדה המקומית רמת גן את תכנית מס’ ג/53. זאת מכוח סעיף 23 בתמ"א 38, המקנה למוסד התכנון סמכות לאשר תכנית בתחום ישוב או חלקו, לצורך קביעת תנאים ייחודים לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה ובהתחשב במאפיינים המיוחדים של אותו האזור.
תכנית ג/53 האמורה מסדירה את האפשרות למימוש תמ"א 38 בדרך של הריסה ובניה מחדש (תיקון 2 ו-3 של התמ"א) בכל מרחב התכנון של רמת גן. לשם כך, היא קובעת ’מכפיל’ (יחס הריסה בניה) שנע בטווח שבין 1:3-1:5.25 לפי חלוקה לאזורים בעיר. כך לדוגמא, ברמת השקמה ניתנו זכויות מוגדלות ביחס של 1:5, כלומר הריסת יח"ד אחת תקנה זכויות בנייה של חמש דירות.
כמו כן, תכנית ג/53 מאפשרת הקמת מבנים בני שמונה קומות וחצי באזורים ובתנאים מסוימים. ההערכה היא, כי היקף הבניה הצפוי בפועל יהיה כ-1,000 דירות בשנה.