עיריית בת ים עתרה הבוקר (רביעי, 26.3.14) לבג"צ נגד שר הפנים גדעון סער ונגד שלוש העיריות הסמוכות לבת ים – תל אביב יפו, חולון וראשון לציון. בעתירה מבקשת העיריה, באמצעות עורכי הדין פרופ’ אריאל בנדור וד"ר ישגב נקדימון, כי שר הפנים יפעיל את סמכותו וימנה ועדת חקירה לחלוקה מחודשת של ההכנסות בין בת ים לבין שלוש הערים השכנות לה. כמו כן דורשת העיריה מהמדינה להעביר לה מידית 83 מיליון שקלים על מנת שלא תיאלץ למכור את הקרקעות המעטות שעוד נותרו לה במטרה לאזן את תקציב 2013.
מנכ"ל עיריית בת ים עו"ד ארז פודמסקי-שקד: "משרד הפנים הוא זה שאחראי במדינת ישראל על הצדק החלוקתי בין תושבי הרשויות השונות. לצערי הרב, עשרות בקשות שלנו להפסיק את ההתעשרות של תל אביב, חולון וראשון לציון על חשבון תושבי בת ים, נענו במריחת זמן וגרירת רגליים. לכן החלטנו הפעם לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק - ולתבוע אחת ולתמיד את חיסול הפערים ואי השוויון בין בת ים לשכנותיה".
מ"מ ראש עיריית בת ים בפועל, יוסי בכר: "במשך השנים למדנו בעיריית בת ים להיות יותר יעילים וחסכוניים מרשויות אחרות – על מנת שנוכל להמשיך ולספק לתושבי העיר רמת שירותים גבוהה בתקציב חסר. אבל תושבי בת ים ראויים להרבה יותר. לכל תושבת ותושב בבת ים מגיע לקבל בדיוק את אותו תקציב לחינוך ורווחה, לתרבות וספורט, לבינוי ותשתיות, כמו התקציב שממנו נהנה כל תושב בתל אביב, חולון, ראשון לציון, רמת גן וגבעתיים".
על פי העתירה, נתונים אובייקטיביים הכוללים עיוותים היסטוריים בחלוקת הקרקעות בגוש דן; שטח גיאוגרפי מצומצם של העיר בת ים; צפיפות אוכלוסין גבוהה ביותר; מחסור בשטחי תעסוקה ומסחר וקרבתה של בת ים למגנט הגדול תל אביב - הביאו לכך שעיריית בת ים מוגבלת עד מאוד באפשרותה להפיק הכנסות מארנונה ומהיטלי פיתוח. תוצאה שלילית נוספת של שטחי המסחר המצומצמים בבת ים היא העובדה, שכשליש מכוח הקנייה של תושבי העיר מנוצל מחוצה לה, דבר התורם להגדלת ההכנסות בערים השכנות.
לטענת עיריית בת ים, חוסר השוויון בהכנסות בין עיריית בת ים לבין העיריות השכנות "זועק לשמים". כך למשל בשנת 2012 עיריית בת ים גבתה בגין היטלי השבחה ופיתוח 34 מיליון ₪, המהווה 30% מזה שנגבה על-ידי עיריית חולון (115 מיליון ₪), 23% מזה שנגבה על-ידי עיריית ראשון לציון (149 מיליון ₪) ו-5% בלבד מזה שנגבה על-ידי עיריית תל-אביב-יפו (666 מיליון ₪). בעוד שהתקבולים מהיטלי השבחה ופיתוח ב-2012 לתושב תל-אביב-יפו היו 1,606 ₪, בראשון לציון 635 ₪ ובחולון 623 ₪, הרי שבבת ים סכום התקבולים האמורים לתושב היה 265 ₪ בלבד.
מצב זה מוביל לכך שגם ההוצאה העירונית הממוצעת פר תושב בת ים נמוכה מאשר בערים הגובלות בה. בשנת 2011 ההוצאה על תושב בת ים ללא הוצאות רווחה הייתה 2,525 שקלים. באותה שנה ההוצאה על תושב חולון הייתה 3,035 שקלים שהם 20% יותר. בראשון לציון עמדה ההוצאה פר תושב על 3,575 שקלים שהם 42% יותר. ובתל אביב - 4,908 שקלים, שהם 94% יותר מאשר ההוצאה על תושב בת ים.
החוסר בתקציב עיריית בת ים עומד על 138 מיליון שקל בשנה. סכום זה מבטא את הסך החסר לשם מתן שירותים זהים ל-130 אלף תושבי בת ים, לפי ממוצע התקציב שמקבלים תושבי הערים השכנות. מדובר בחוסר תקציבי שהלך והצטבר ב- 20 השנה האחרונות לכדי פערים תהומיים של מיליארדי ₪.
בשנת 2009 מצאה ועדת רזין לחקירת גבולות עיריית בת ים עם עיריית חולון ועם עיריית ראשון לציון, בראשות פרופ’ ערן רזין, כי יש בסיס לטענותיה של עיריית בת ים המתייחסות ל"צדק חלוקתי" ולנחיתותה האובייקטיבית לעומת ראשון לציון וחולון. הוועדה קבעה, כי הפער בין בת ים לבין הערים הגובלות בה במשאבי קרקע ובשימושי קרקע עסקיים הוא עצום. הוועדה ציינה כי קיים פער אובייקטיבי מהותי בין בת ים לערים האחרות.
ועדת רזין בחנה אפשרות של שינוי גבולות בין בת ים לבין חולון וראשון לציון, אלא שאילוצים מוניציפאליים, תכנוניים וקרקעיים שונים מנעו מהוועדה להמליץ עליה. לעומת זאת, ועדת רזין מצאה כבר ב- 2009 שחלוקה מחודשת של הכנסות מארנונה ומהיטלים בין ראשון לציון וחולון לבין בת ים תהווה חלופה ישימה לשינוי הגבולות האמור. ואולם, חרף קביעותיה של ועדת רזין והמלצה מפורשת של מינהל התכנון במשרד הפנים - עד היום לא נעשה דבר.
לדברי עורכי הדין פרופ’ אריאל בנדור וד"ר ישגב נקדימון, המייצגים את עיריית בת ים בעתירה, טענות העירייה מבוססות על עקרון הצדק החלוקתי, שנקבע על-ידי הכנסת בחוק ומשמעותו חלוקה צודקת של משאבים ציבוריים בין קבוצות וקהילות שונות, תוך הענקת משקל סביר לצרכים של כל קהילה. החוק מחייב, כי תושבי בת ים לא ייפגעו מכך שלעיר הוקצה שטח קטן וצפוף שאינו מאפשר לה הכנסות מעסקים, ויזכו לשירותים שאינם נופלים ברמתם מאלה שלהם זוכים תושבי הערים השכנות, במיוחד בתחומי החינוך והרווחה.