בסוף שבוע האחרון התפרסמו במקביל שני נתונים חשובים המעידים על הבעייתיות בה מצוי שוק העבודה האמריקאי. נתון אחד – שיעור האבטלה הצביע לכאורה על חדשות מצוינות. שיעור האבטלה נפל מ – 9.7% ל – 9.5% אנליסטים צפו עלייה של 9.8% .
לכאורה אין דבר טוב מזה, אבל כשמבררים את המקור לירידה ברמת האבטלה, רואים שהיא נובעת מירידה בכוח העבודה ולא מירידה אמיתית במספר האנשים המובטלים. מובטל נחשב כזה שהצהיר על כך שהוא מחפש עבודה. כאשר אדם נואש מלחפש עבודה, הוא אוטומטית נגרע מכוח העבודה כך שהוא יורד למרות שמספר המובטלים בהגדרה הרחבה עולה.
נוצר מצב אבסורדי שדווקא עלייה ברמת האבטלה תבשר אולי על תחילתה של התאוששות. כאשר שוק העבודה יתחיל להתאושש באמת, אלו שהצהירו שאינם מחפשים עבודה יסיקו כי הסיכוי שלהם למצוא עבודה עלה, יירשמו כמחפשי עבודה, כוח העבודה יעלה וכך בשלב הראשון האבטלה דווקא תעלה.
הנתון השני שפורסם ושעניין את המשקיעים ובצדק יותר משיעור האבטלה, הוא השינוי במספר המשרות בסקטור הלא חקלאי. נתון זה הצביע על תוספת משרות בחודש יוני בסקטור הפרטי של 83,000 . כלכלנים צפו תוספת משרות במגזר הפרטי של 110,000 משרות.
בכדי להכניס את המספרים האלה בפרספקטיבה צריך לזכור שמדצמבר 2007 ועד היום איבד המשק האמריקני כ – 8 מיליון משרות. בקצב הנוכחי צפויות לכלכלה האמריקאית שנים רבות כדי לחזור לרמת אבטלה נמוכה.
על מנת לבחון את התמונה הרחבה של האבטלה בארה"ב אפשר לבחון את יחס המועסקים לכלל האוכלוסייה. התמונה המצטיירת שם לא כל כך מעודדת. ביחס זה חלה התדרדרות בחודשיים האחרונים.