בתחילת 2014 ניתן לומר, די בבטחה, שכלכלות אירופה הצליחו להימנע מהאיום של קריסה כלכלית. עלויות המימון למדינות הבעייתיות ממשיכות לרדת, המינון של צעדי הצנע נחלש מעט, ומתחילים להירשם סימנים חיוביים גם בשוק העבודה. עם זאת, בעיות הבסיס של האזור לא ממש נפתרו. החובות של המגזר הציבורי והמגזר הפרטי עדיין גבוהים, ומספר מדינות נכנסו למסלול של דפלציה. ועדיין, אם נבחן את ההתפתחויות הכלכליות האחרונות ביבשת, נראה שמדובר בגוש כלכלי שייתכן ונכון להיחשף גם אליו בתיק המניות הגלובלי.
מדדי הפעילות השונים בחודשים האחרונים מלמדים שגוש האירו ממשיך להציג שיפור הדרגתי. מדד מנהלי הרכש הונע על ידי גידול בסעיף ההזמנות החדשות שרשם שיא מאז אמצע 2011. גם כשמסתכלים על מדדי הסנטימנט הכלכלי, מקבלים תמונה דומה על פיה קיימת אופטימיות בעיקר בקרב המדינות ה"פריפריאליות" (איטליה, ספרד ופורטוגל).
גם בצד הצריכה, התמונה מתחילה להתבהר. העלייה של המכירות הקמעונאיות בגוש האירו בנובמבר האחרון (1.4%) הייתה הקפיצה החודשית הגבוהה מזה עשור, והתפרסה על פני רוב המדינות. במקביל, מדד אמון הצרכנים בגוש רשם בדצמבר אשתקד שיא של כשנתיים וחצי. ספרד התבלטה למדי סביב פרסום נתון זה, משום שהשיפור שנמדד אצלה היה הטוב מזה 6 שנים.
ברמת המדינות, אין ספק שבריטניה היא ה"כוכבת" התורנית של היבשת, עם נתוני צמיחה של כ- 2.8% במהלך השנה האחרונה, הודות לצעדי מדיניות שונים שיושמו בה החל משנת 2010 בראשות ממשלתו החדשה של דיוויד קמרון. מקור נוסף של יציבות היא כמובן גרמניה, שעל פי מדדי הפעילות האחרונים (ZEW ו-IFO) צפויה להציג קצב צמיחה בשנת 2014 של 1.5-2% בעזרתו האדיבה של מנוע היצוא. אם נעבור למדינות שעמדו במרכז משבר ה-PIIGS, אזי אין ספק שאיטליה, שהיא הגדולה מביניהן, ריכזה כותרות רבות בשנה שחלפה, בגלל חולשת המערכת הפוליטית שלה. עם זאת, נראה שבכל זאת חלה במדינה זו התייצבות, וההתאוששות של הביקושים המקומיים העבירה את הכלכלה לצמיחה חיובית ברבעון האחרון, לראשונה מאז הרבעון השני בשנת 2011.
סביבת האינפלציה בגוש האירו (כ- 0.7% ב- 12 החודשים האחרונים) נמוכה משמעותית מהיעד היעד (2%) כבר מספר חודשים. אם נוסיף לכך גם את הקצב השלילי של ההלוואות החדשות במערכת הבנקאית, נקבל סביבה מוניטרית שתומכת למדי בפעולה מרחיבה קרובה של הבנק המרכזי האירופי (ECB). פעולה כזו, עשויה להגיע בדמות הפחתת ריבית או דווקא בשימוש בצעדים פחות קונבנציונליים, כפי שרמז לאחרונה הנגיד האירופי בכינוס הפסגה בדאבוס.
בשורה התחתונה, במהלך שנת 2013 השווקים הפיננסים בהחלט שיקפו התחלת הפנמה של המציאות הכלכלית באירופה. הדוגמא הקלאסית מגיעה משוקי האג"ח, שם פערי התשואות שבין האג"ח הממשלתיות באיטליה וספרד לעומת הבנ’צמרק של האג"ח הגרמניות החלו להצטמצם וללמד על ירידה בחששות המשקיעים ממשקים אלו. עם זאת, גם מדדי מניות מרכזיים באירופה (יורוסטוקס 600, דאקס 30 ) שעשו מהלך נאה בשנת 2013, עדיין מתומחרים, לטעמנו, במכפילים סבירים במונחים היסטוריים, ולהערכתנו מצדיקים חשיפה אליהם גם השנה.
הכותב הינו מנהל מחקר תחום מדדים של פסגות בית השקעות