גלובס מדווח כי 3 השופטים בבית משפט השלום בירושלים החליטו לזכות פה אחד את שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן. פרקליטי התביעה נותרו המומים נוכח הכרעת הדין.
השופטים חגית מאק-קלמנוביץ, יצחק שמעוני ואיתן קורנהאוזר מבית משפט השלום בירושלים מסרו את הכרעת דינם במשפטו של ליברמן, הנאשם בעבירת מירמה והפרת אמונים, וכאמור זיכו אותו. הם מסרו כי לא הוכח שניגוד העניינים הינו כה חמור כדי להפוך את מעשיו לפליליים: "לא הוכחו בפנינו ברף הנדרש במשפט הפלילי". השופטים צוטטו ממשפט שבס בעליון ומסרו כי "לא כל כישלון הוא עבירה. לא כל טעות בשיקול דעת נתפסת כאיסור פלילי. לא כל התנהגות פגומה מבחינה אתית, צריכה להיענש במאסר".
"מינויו של זאב בן אריה לתפקיד שגריר בלטביה הוא מינוי סביר וענייני על סמך כישוריו, ניסיונו ויכולתו למלא את התפקיד", נכתב בהכרעת הדין. "בן אריה היה מועמד טבעי לזכות בתפקיד ולא נזקק לסיועו של הנאשם לצורך כך. לא הוכח שמינויו של בן אריה הושפע משיקולים זרים או שבן אריה לא יכול היה להתמנות לתפקיד ללא תמיכתו של הנאשם".
עוד ציינו השופטים כי "איננו מקבלים את טיעון המאשימה לגבי ניגוד עניינים חריף ועוצמתי, בנוגע לבן אריה... לא הוכיחה המאשימה ברף הנדרש במשפט הפלילי, כי הנאשם עלול היה לחוש, או שמא אף חש בפועל, במחויבות גדולה כלפי בן אריה או צורך בהכרת תודה וגמול, אשר הביאו אותו להיות נתון בניגוד עניינים".
ליברמן התחבק עם ילדיו ויצא במהירות מאולם ביהמ"ש כמנצח גדול. מדובר במכה קשה מאוד ליועמ"ש יהודה וינשטיין ולפרקליטות, בייחוד נוכח העובדה כי מדובר בזיכוי גורף, פה אחד, של 3 שופטים.
"אני רוצה להודות לביהמ"ש", אמר ליברמן לאחר הכרעת הדין. "אני שמח ש-17 שנים הסתיימו, זה מאחוריי. אני רוצה להודות למשפחתי ולחבריי שעמדו מאחוריי כל אותן 17 שנים והאמינו בצדק ותמכו בי. אני רוצה להודות לצוות ההגנה שעשה עבודה מעולה. אני לא מתכוון להתעסק יותר בסוגיה הזו. הפרק הזה מאחוריי. אני מתמקד באתגרים שמחכים לנו כבר בפתח. ויש מספיק אתגרים. הצדק יצא לאור".
עו"ד יעקב וינרוט, פרקליטו של ליברמן, אמר כי "ציפינו לתוצאה הזו". באשר לאפשרות שהפרקליטות תערער אמר וינרוט: "ניערך לכל אפשרות".
שר הכלכלה נפתלי בנט מסר בתגובה כי "אני מברך את אביגדור ליברמן על הזיכוי המוחלט. הזיכוי בא אחרי עינוי דין של שנים רבות מדי. אני שמח שליברמן יחזור למשרד החוץ, שנוכל לשתף פעולה ושהוא ישוב לתרום מיכולותיו למען עם ישראל". שר האוצר יאיר לפיד מסר: "מברך בחום את ח"כ אביגדור ליברמן על זיכויו על ידי בית המשפט".
ליברמן הואשם בכך שעל אף שידע ששגריר בלארוס זאב בן-אריה עבר עבירה פלילית בכך שהדליף לו פרטים ממסמך חיקור-הדין שישראל העבירה באמצעות השגרירות לרשויות החוק בלטביה, במסגרת חקירת פרשת חברות-הקש של ליברמן, הוא דאג לקדמו לאחר שמונה לשר החוץ לשני תפקידים - יועץ במטה המדיני של שר החוץ, ובהמשך לשגריר ישראל בלטביה.
העדויות המרכזיות שנשמעו בפרשה ניתנו מליברמן עצמו וכן מסגנו במשרד החוץ דני איילון, ששימש עד תביעה מרכזי ושגרסתו מפלילה את ליברמן ללא ספק. לרשימה הזו צורפה במפתיע במהלך המשפט גם שדרנית ערוץ 1 גאולה אבן. זאת, מאחר שהראיון שהעניק איילון לאבן עוד קודם להחלטה להעמיד את ליברמן לדין בפרשה, נתפס כמהותי ביחס להערכת מהימנותו של איילון.
לשיטתה, התביעה סברה כי החזיקה בראיות להתנהלות אקטיבית של ליברמן לקידומו של בן-אריה, ולא רק למחדל של אי-עצירת הקידום מצד השר, גם ללא עדותו של איילון, ותוך הסתמכות על עדות ליברמן עצמו בבית המשפט.
שאלת האקטיביות של ליברמן התעוררה בדצמבר 2012, בסמוך להחלטתו של היועץ וינשטיין לסגור את תיק החקירה העיקרי נגד ליברמן בפרשת חברות-הקש, ולהגיש נגדו כתב אישום בפרשה הנלווית של השגריר מבלארוס. ימים אחדים לאחר מכן נחשף בתקשורת כי חברי ועדת המינויים במשרד החוץ כלל לא נחקרו בתיק.
הפרסום, שהכניס את וינשטיין למבוכה, קטע את ההידברות שהחלה להתרקם בין היועץ לסנגוריו של ליברמן במטרה להגיע להסדר טיעון, הוביל להשלמת חקירה, ובסופו של דבר להחמרת כתב האישום נגד ליברמן.
אמנם סעיף האישום נותר כשהיה - מירמה והפרת אמונים - אולם לשיטת התביעה כעת היו בידיה ראיות לסיוע אקטיבי של ליברמן למינוי של בן-אריה, באמצעות פניות ישירות לחברי ועדת המינויים שיאשרו את המינוי, ולא רק הימנעות פסיבית מלעצור את המינוי, אף שגם הפסיביות הזו, לשיטת התביעה, מהווה עבירה פלילית של מירמה והפרת אמונים.
אחד הימים הדרמטיים במשפט ליברמן, שכלל ימים בודדים בלבד של מתן עדויות, אירע בחודש מאי השנה, כשליברמן עצמו התייצב להעיד בפתח פרשת ההגנה.
רוב אותו יום הוקדש לחקירה נגדית, שבה השיב ליברמן לשאלותיה של התובעת, עו"ד מיכל סיבל-דראל. במשך שעות ארוכות נראה היה שמדובר בחקירת-סרק, כשליברמן הצטייר כמי שהודף בקלות יחסית את שאלותיה, שנשאלו בעדינות ולא בתוקפנות מאיימת.
אולם בסופו של אותו יום הצליחה התובעת להוציא מליברמן מה שנדמה כראיה ניצחת, הודאה מצידו על המחשבה הפלילית שליוותה אותו, בעת שנמנע מלדווח לוועדת המינויים על כך שבן-אריה הדליף לאוזניו פרטים מתוך מסמך חיקור הדין, בעת שנפגשו במינסק.
הדיאלוג בין התובעת לליברמן, שהוביל להצהרה ה"מפלילה", מרתק. סיבל-דראל מושכת את ליברמן בלשונו, והוא יוצא כביכול להגנתו של בן-אריה, בן-חסותו לשעבר, בהסבירו מדוע לא דיווח לוועדת המינויים על התקרית.
"בן-אדם שחי בארץ יותר מ-40 שנה, תורם לחברה, מעולם לא היו איתו שום בעיות משמעת, מעולם לא חצה כביש במקום הלא נכון. במקרה הזה יש לתת לאדם הזדמנות, לא צריך לקבור אותו חי בגיל 62 לפני שהוא הולך לפנסיה".
התובעת קפצה על הצהרה זו כמוצאת שלל רב. "כמו שאתה אומר, אם היית חושף את זה, זה היה קובר אותו". לליברמן לא נותרה ברירה: "אני חושב שאם הייתי חושף אותו, אני חושב שסביר שהוא לא היה מקבל את התפקיד, ויתרה מזאת".
לשיטת התביעה, זוהי הודאה מצד ליברמן, אם גם מהוססת ובחצי-פה.
התובעת הצליחה עוד קודם לכן להביך את ליברמן, כשהצביעה על הפערים בין חקירתו במשטרה ב-2010, אז אמר כי איננו זוכר אם שוחח בעניין בן-אריה עם חברי ועדת המינויים, לבין העדות שמסר במסגרת השלמות החקירה ב-2013, אז הודיע באופן נחרץ כי שיחות כאלה לא התקיימו.
סיבל-דראל סנטה בליברמן: "קרה דבר קצת תמוה מבחינת הזיכרון שלך, ב-2010 לא זכור לך אם דיברת עם מישהו, לעומת זאת ב-2013 הזיכרון שלך חד כתער, ואתה יודע להגיד בוודאות שזה לא היה ולא נברא".
מנגד, על-פי קו ההגנה שטוו לליברמן סנגוריו הבכירים - עורכי הדין יעקב וינרוט, ירון קוסטליץ, גיורא אדרת ונתי שמחוני - ליברמן עבר לכל היותר עבירה אתית בהחלטתו לקדם את בן-אריה לשגריר בלטביה, והתנהגותו איננה נכנסת לתחום הפלילי של עבירת מירמה והפרת אמונים.
לאורך המשפט כולו טענו הסנגורים כי ליברמן לא ידע שהפרטים שמסר לו בן-אריה בפגישתם בבלארוס נלקחו ממסמך חיקור דין, שישראל העבירה דרך השגריר. בנוסף, לטענתם, לא ניתן לקבוע כי ליברמן היה מעורב במינוי של בן-אריה לשגריר בלטביה על סמך עדותו של דני איילון, בוודאי לא מעבר לספק סביר.
בהקשר רחב יותר, ההגנה טוענת כי התנהגותו של ליברמן הייתה התנהגות אנושית העולה בקנה אחד עם תפיסות מוסריות סבירות ומקובלות של בני-אדם מן השורה.
בנוסף, לטענתה, יש להפריד בין התנהגות פלילית של הפרת אמונים לבין התחום האסתטי, האתי והמשמעתי. על-פי תזה זו, ליברמן פעל לכל היותר באופן לא אתי, ולא נכנס לגדר האיסור הפלילי של עבירת מירמה והפרת אמונים.
רוב הסיכויים שהכרעת הדין שתינתן מחר איננה סוף פסוק בפרשה זו. גם בבית משפט השלום עצמו ההליכים עשויים להימשך, בשלבי הטיעונים לעונש, בדיון על הקלון ובמתן גזר הדין. ערעורים מצד התביעה ו/או מצד ליברמן עשויים להיות מוגשים לבית המשפט המחוזי, ואולי בהמשך גם יהיה סיבוב שלישי בבית המשפט העליון.
מלבד זאת, כפי שמלמד הניסיון המצטבר בניהול תיקי שחיתות שלטונית בבתי המשפט - הפתעות משפטיות, ציבוריות, פוליטיות ותקשורתיות הן חלק בלתי נפרד מהמשחק.