מניית ספאנטק, יצרנית בדים לא ארוגים המיועדים לייצור מגבונים לחים, הציגה השנה את אחד המהלכים המעניינים בבורסת ת"א. החברה הטבריינית הכפילה את שוויה במהלך 12 החודשים האחרונים ונכנסה למדד יתר 50 תוך שהיא מספקת למחזיקי מניותיה תשואת דיבידנד שנתית של כ-13%. יתרה מזו, השליטה החזקה בחברה על ידי יחזקאל ניסן (35%) תמכה באימוץ מנגנון מדיניות דיבידנד ייחודי – חלוקה של לפחות 5% משווי החברה מדי תקופה. כאמור החברה היא ציבורית, לכן גם משקי בית יכולים ליהנות מ"פרה חולבת" יציבה של בעל השליטה ושל המוסדיים.
ספאנטק הוקמה בשנת 1996, מאז מייצרת בדים לא ארוגים בטכנולוגיית איחוי באמצעות זרמי מים. כ-90% מתוצר החברה נמכר לתעשיית המגבונים בחו"ל, בעיקר ארה"ב ואירופה, לכן המפעל העיקרי שלה נמצא בצפון קרוליינה, ארה"ב. בחציון הראשון של שנת 2013, הסתכם מחזור המכירות של החברה ב-230 מיליון שקל, בדומה לקצב השנתי בשנה מקבילה. כמו כן, בשורה התחתונה דיווחה החברה על רווח נקי של 18 מיליון שקל בהמשך לרווח שנתי של 35 מיליון שקל בשנת 2012 כולה (שולי הרווח הנקי אף שופרו מ-7.5% ל-8%). הפעילות השוטפת של ספאנטק הניבה תזרים מזומנים חיובי של 33 מיליון שקל בסיכום החציון, קצב מעט נמוך משנת 2012, אך בהחלט יציב. נכון לסוף הרבעון השני, בקופתה של החברה היו 24 מיליון שקל במזומן, בדומה לרמת הנזילות בתחילת השנה.
יציבות עסקית תפעולית זו מאפשרת לבעלי מניות בחברה ליהנות מחלוקת רווחים אגרסיבית יחסית. לא פלא כי חברות בעלות שיעור תשואת דיבידנד דומה ומסורת חלוקת רווחים בולטת, מאופיינות בגרעין שליטה חזק ונוכחות משקיעים מוסדיים כגון קופות גמל וקרנות נאמנות. חלקו של הציבור בהון המניות של ספאנטק עומד על 20%, מה שמאפשר סחירות גבולית במניה. ב-5 שנים האחרונות, חילקה החברה רווחים בהיקף של כ-200 מיליון שקל לבעלי מניותיה כאשר דיבידנד שיא נרשם במהלך שנת 2011 ועמד אז על 53 מיליון שקל (כפול מהיקף בשנת 2008).
משנת 2004 ועד למאי האחרון, מנגנון חלוקת דיבידנד התבסס על רווחיות החברה בלבד כמקובל במרבית חברות דיבידנד. על פי המדיניות הקודמת, חילקה ספאנטק רווחים בשיעור מינימאלי של 25% מהרווח הנקי השנתי. בעדכון המדיניות האחרון, הגדיר דירקטוריון החברה את טווח החלוקה: מינימום 5% מממוצע שווי החברה ומקסימום 70% מה-EBITDA (רווח תפעולי לפני פחת, מס והפחתות). כלומר, הדירקטוריון, אשר בראשותו עומד חזי ניסן, קבע בעצם רף חלוקת רווחים שנתי מינימאלי כל עוד החברה פועלת כעסק חי ובתנאי שהינה רווחית.
מעניין לציין כי חודשיים קודם לעדכון מדיניות זה, הופיעה בתקשורת המקומית שמועה על המגעים למכירת ספאנטק מה שהזניק בתגובה את המניה ואת ערכה של החברה ב-50% לשווי של 360 מיליון שקל. אומנם בחברה הגיבו ומסרו כי "טרם נתגבש מתווה עסקה כלשהו" אך השוק לא תיקן והמניה המשיכה לטפס עד לשווי של 450 מיליון שקל נכון להיום (עליה של 90% מתחילת השנה בלבד).
לסיכום, ספאנטק נראית כחברת "פרה חולבת קלאסית" המגובת במדיניות דיבידנד ופרופיל עסקי חזקים. גרעין השליטה הדומיננטי ובעלי העניין המוסדיים, תומכים בחלוקת רווחים שוטפת שממנה יכולים ליהנות גם משקי בית (במיוחד לאחר שהוגדר רף החלוקה המינימאלי). אינטואיטיבית, לא נראה כי חברת ניסן תוותר בקרוב על פרת מזומנים שלה ובמיוחד לאחר עליית ערך מרשימה. יחד עם זאת, חליבת החברה אינה חיונית להתפתחות העסקית ויש צורך לעקוב אחרי מצבה התפעולי באופן שוטף במתכונת של "יד על הדופק". כך למשל, במאי האחרון החליט הדירקטוריון להרחיב את קו הייצור של החברה בארה"ב ולשם כך להגדיל את החוב הבנקאי בכ-25 מיליון דולר. במקביל, המשיכה החברה לחלק דיבידנד מעודפי הרווחים ולדלל את המקורות העצמיים. ראוי לציין כי עלות החוב של החברה מסתכמת בסכום לא מבוטל של 8 מיליון שקל מידי שנה. מנגד, לחיוב יש לציין את מיצובה החזק של החברה בתחום עיסוקה המתבטא בביקוש נאה ותזרים מזומנים יציב לאורך השנים.