ועדת הערר של מחוז המרכז קיבלה 18 תביעות פיצויים בגין ירידת ערך שהגישו בעלי קרקעות חקלאיות באזור צומת ירקונים. אף שלגבי הקרקעות הוחלט להפקיד בעבר תכנית להקמת אזורי בילוי, נופש ומסחר משני צדיו של כביש 40, היא טורפדה בתוכנית המתאר המחוזית שקודמה במקביל (תמ"מ 21/3). זו קבעה כי האזור יישאר שטח חקלאי פתוח בייעוד של גן לאומי או ייעוד נחל הירקון על מנת להותירו כריאה ירוקה.
ועדת הערר מצאה כי בעלי הקרקעות אכן ניזוקו מאישורה של תוכנית המתאר, ולאור השלב המתקדם שבו הייתה התוכנית שבוטלה, ציפיותיהם של בעלי הקרקע להשבחתה היו סבירות, ולא ספקולטיביות. בשל כך, ועדת הערר החליטה למנות שמאי מכריע שיבדוק את שיעור הפגיעה ואם תיאלץ עיריית פתח תקווה לפצות את בעלי הקרקעות, שהגישו תביעות פיצויים בסך של 235 מיליון שקל ונכון להיום סכומן כבר כמעט כפול מכך. כ-40 תביעות אחרות שהגישו בעלי קרקעות במתחמים אחרים, נדחו על ידי הוועדה.
הסיבה שבגינה החליטה הוועדה לקבל הפעם חלק מהתביעות היא כי על פי הקריטריונים שהציבה הוועדה, הייתה לתובעים "ציפייה סבירה בנסיבות העניין" להשבחת הקרקע שבבעלותם, מכיוון שהחלטה על הפקדת התוכנית כבר התקבלה. על פי ההחלטה, כבר ב–1994 החליטה הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית לאשר את שינוי הייעוד שבתחום התוכנית, ואילו במאי 1998 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה של מחוז המרכז על הפקדת התוכנית בתנאים - ובהחלטת ההפקדה נקבע כי "במידת הצורך תיבדק האפשרות של הקלה מתמ"א 21/3 (תוכנית המתאר המחוזית, נ"ב)". שנה לאחר מכן החליטה הוועדה המחוזית להאריך את תוקף הפקדת התוכנית.
"הליכי התכנון הגיעו לדעתנו במקרה הנדון לשלב המאפשר לטעון לקיומו של פוטנציאל תכנוני. שכן, הוועדה המחוזית קיבלה פעמיים החלטות להפקיד את התוכנית בתנאים", נכתב בהחלטה.
עו"ד צבי שוב, המייצג חלק מבעלי הקרקע התובעים, מסביר כי "ההחלטה נובעת מכך שהוועדה המחוזית החליטה להפקיד את התוכנית, ועל כן עמדה בקריטריונים שקבעה ועדת הערר כקריטריוני סף לתבוע פיצוי. זאת, מכיוון שהייתה לחלקות אלה אף לעמדות המחמירות של ועדת הערר, ’ציפייה סבירה’ לשנות ייעוד לבנייה, שינוי אמיתי שלא נועד רק להקטין פיצוי, אלא לתכנן המקום. גם החלטות ושימושים חורגים שאושרו במקום הוכיחו זאת".
עוד לדברי שוב, "בהתחשב בכך שלסכומים האמורים יש להוסיף הצמדה וריבית מאז 2003, הרי שבפועל שווי התביעות הריאלי מתקרב לכפול מהסכום המצוין - כלומר קרוב לחצי מיליארד שקל. בנוסף, הוא אומר, אף שיוזמת תכנית המתאר המחוזית החדשה היא המדינה, החוק מטיל את האחריות לפיצוי על העירייה; והתנגדות שהגישו בזמנו הרשויות המקומיות לתוכנית המתאר, בדרישה כי לתוכנית יתווסף סעיף המבטיח כי המדינה היא זו שתישא בדרישות פיצוי בגין ירידת ערך - נדחתה בזמנו על ידי המועצה הארצית לתכנון ולבנייה" .