במסגרת תיק הכינוס של חברתControlguard Software Technologies (קונטרולגארד טכנולוגיות תכנה בע"מ), הכיר ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב (השופטת דניה קרת-מאיר) בתוקפו של שיעבוד שלא נרשם, חרף הוראת סעיף 178 לפקודת החברות, לפיה שיעבוד שלא נרשם "יהיה בטל כלפי המפרק וכל נושה של החברה". חברת קונטרולגארד היתה חברת "סטארט אפ" ישראלית שעסקה בפיתוח פתרונות טכנולוגיים לאבטחת מידע. אחד מהמשקיעים בחברה היה יואב מנור, מבעלי השליטה בקבוצת הביטוח "הראל".
חברה זרה בשם Forvest Trust S.A. הלוותה לקונטרולגארד 200,000$ (במונחי קרן). ההלוואה ניתנה לחברה בהמשך להלוואות (מובטחות בשיעבוד צף) שניתנו לחברה מספר חודשים קודם לכן על-ידי מלווים אחרים (שחלקם היו דירקטורים ואף בעלי מניות עקיפים בחברה; עליהם נמנה גם יואב מנור). המלווים האחרים ידעו על ההלוואה שהחברה הזרה נותנת לחברה והיו צד למערכת ההסכמים שהסדירה את ההלוואה הזאת ואת השיעבוד הצף שנועד להבטיח אותה. אלא שהשיעבוד לטובת החברה הזרה מעולם לא נרשם. משנקלעה החברה לחדלות פירעון, המלווים האחרים פנו לביהמ"ש המחוזי בת"א בבקשה לאכוף את השיעבודים לטובתם (שנרשמו), וביהמ"ש מינה לחברה כונס נכסים לצורך אכיפת השיעבודים. אותם מלווים אחרים התכחשו לזכות הנשיה המובטחת של החברה הזרה. הם טענו, כי החוק בענין זה ברור ולפיו שיעבוד שלא נרשם בטל, ובהתאם לכך החברה הזרה היא לכל היותר נושה רגיל של החברה.
בקופת הכינוס הצטברו כספים (כתוצאה ממכירת נכסי הקנין הרוחני של החברה לחברה השבדית Cryptzone), אך כספים אלה אינם מספיקים לנושים כולם. בהתאם לכך, אילו החברה הזרה היתה במעמד של נושה רגיל, היא לא היתה זוכה לקבל דבר.
באמצעות עו"ד עדו לוין ממשרד עדו לוין ושות’, הגישה החברה הזרה לביהמ"ש, במסגרת תיק הכינוס, בקשה למתן הוראות, בה נתבקש ביהמ"ש לתת הוראות לכונס הנכסים להכיר בנשייתה המובטחת של החברה הזרה. ההנמקה נסבה על חוסר תום ליבם של המלווים האחרים, אשר ידעו על השיעבוד שנוצר (בהסכם) לטובת החברה הזרה, ולא הסתמכו (ולא יכלו להסתמך) על אי-רישומו, ואעפ"כ מתכחשים לזכויות החברה הזרה.
ביהמ"ש קיבל את טענותיו של עו"ד לוין והורה לכונס הנכסים להכיר בתוקפו של השיעבוד על אף שלא נרשם.
מדובר בהחלטה תקדימית ובמקרה ראשון בו פוסק בית-משפט בישראל כי יש להכיר ולתת תוקף לשיעבוד שלא נרשם.
נראה שההחלטה מבטאת מגמה של החלת חובת תום הלב גם בתחום של דיני חדלות הפירעון. ביהמ"ש קבע, למעשה, כי לא יתן ידו לתוצאה בלתי הוגנת, גם אם זו עולה בקנה אחד עם לשון החוק.