בחטיבת המחקר של בנק ישראל פותח מדד לשינויים השנתיים במחירים ההדוניים של קרקע למגורים, כלומר השינויים לאחר ניכוי של מאפייני הקרקע. הניתוח מתייחס לקרקע שמכרה רשות מקרקעי ישראל בשנים 1998-2012. הקרקעות שרמ"י שיווקה משמשות לבניית מרבית יחידות הדיור, כאשר במרכז הארץ חלקה נמוך יותר. באומדנים בולטת עלייה של המחירים החל משנת 2008 ועד 2011 בסדר גודל של כשליש, בעוד שבשנת 2012 הם ירדו.
בחינה של התפתחות מחירי הדירות ומחירי הקרקע לבנייה רוויה, לפי חלוקה למרכז הארץ ולפריפריה (מחוזות הצפון, חיפה והדרום), מעלה כי במרכז המחירים הולכים יד ביד, בעוד שבפריפריה אלה אינם פני הדברים/ בין השנים 2006 ל-2011 עלו מחירי הקרקע ליחידת דיור בבנייה רוויה במרכז בכ-60 אחוזים וכך גם מחירי הדירות. לעומת זאת בפריפריה עליית מחירי הקרקע הייתה מדודה, כ-15 אחוזים, בשעה שמחירי הדירות התייקרו בכ-50 אחוזים. במונחים מוחלטים, מחיר הקרקע ליחידת דיור במרכז (לא כולל מע"מ) התייקר באותה תקופה ביותר מ-150 אלף ש"ח ומחירי הדירות זינקו בסכום העולה על 500 אלף ש"ח. לעומת זאת בפריפריה מחיר הקרקע עלה בכ-10 אלפים ש"ח והדירות התייקרו ביותר מ-250 אלף ש"ח . בשנת 2011 הגיעו מחירי הקרקעות (לא כולל מע"מ) לשיאם: במרכז המחירים הגיעו לסדר גודל של 450 אלף ש"ח ליחידת דיור לבנייה רוויה ובפריפריה הם התקרבו ל-100 אלף ש"ח; מדובר על כשליש ועל כעשירית, בהתאמה, ממחירה של דירה טיפוסית בת 3.5-4 חדרים.
נמצא מתאם חיובי בין מחיר הקרקע למגורים לבין שיעור הקרקעות שרמ"י מכרה מתוך אלו שהיא שיווקה, והוא גבוה יותר במרכז מאשר בפריפריה. בשנים 2010-2011, בהן רמ"י הגדילה במידה ניכרת את היקף שיווק הקרקעות בכל רחבי הארץ, הגיעו שיעורי המכירה במרכז לכ-94 אחוזים, בד בבד עם עלייה חדה במחיר הקרקע שם, בשעה שבפריפריה שיעורי המכירה והאמרת מחירי הקרקע היו פחותים.
מהניתוח עולה אפוא כי במרכז התייקרות הקרקע מתואמת עם עליית מחירי הדירות – פועל יוצא של ביקוש ער למגורים והיצע מוגבל של קרקע לבנייה. לעומת זאת בפריפריה המתאם חלש יותר וקל יותר למתן את עליית מחירי הדירות באמצעות שיווק נרחב של קרקע, שכן חלקה של רמ"י בבעלות על קרקעות לא מבונות גדול יחסית, ויכולתה לשווקן בתוך פרק זמן קצר רבה יותר מאשר במרכז גם בזכות מגבלות תכנון פחותות.