בתקופה האחרונה נראה כי קיפאון בהנפקות חברות חדשות בבורסת תל אביב החל להתפוגג, ובמיוחד מסתמנת התעוררות בקרב חברות הזנק וחברות מחקר ופיתוח. תנאי הסביבה הכלכלית והפיננסית רחוקים ממצבם האופטימאלי אך שחקניות חדשות החלו לנצל את התאוששות במדדי המניות שלאחר המשבר ולסלול את דרכם אל מקור הון העיקרי – הציבור הרחב. חברות מו"פ המאופיינות במשאבים דלילים והעדר הכנסות פרמננטיות שמחפשות דרכים להגיע לכספם של המשקיעים בבורסה, עומדות בפני שתי אלטרנטיבות: הנפקה ישירה או עסקת שלד בורסאי.
במקרים רבים, הבחירה להגיע לבורסה בדרך של מיזוג לתוך שלד הינה מאולצת ולא בהכרח עדיפה על החברה. מי שנהנה מדרך זו הם סוחרי השלדים בעיקר, מנגד, ציבור המשקיעים משלם על כך מחיר וסובל מדילול ומחזורי מסחר נמוכים בשל הון צף דל יחסית. יחד עם זאת, לעיתים, גם בדרך של הנפקה ראשונית בבורסת ת"א של חברת הזנק או מו"פ, עלולים המשקיעים להיחבל. מקור הבעיה היא הדרישה של הבורסה לנ"ע בת"א מחברות מו"פ לגייס ממשקיעים סכום מינימאלי של 16 מיליון שקל בעת ההנפקה. חברות צעירות וקטנות רבות המעריכות כי אינן מצליחות לעמוד בתנאי סף זה, נאלצות לעלות משמעותית את מחיר המינימאלי למניה בהנפקה או שלוותר כלל על המהלך ולפנות לסוחרי השלדים.
ניתן למצוא דוגמאות רבות לכך שהחברות הפועלות בתחום הביומד נוקבות, בעת פרסום התשקיף הראשוני בת"א, בהיקף תמורה משוער קרוב ל-20 מיליון שקל דווקא. סכום זה כולל את דרישת הון הציבור המינימאלי והוצאות הפצה ורישום, ולא בהכרח מתואם עם צרכים שוטפים של מימון פעילות הליבה. למשל, חברת קדימהסטם אשר פרסמה לפני מספר ימים את טיוטת תשקיף לקראת הנפקה ראשונית לציבור ומבקשת לגייס סכום מינימאלי של 20 מיליון שקל. גם חברת אינסוליין בעת ההנפקה הראשונית בשנת 2010 ביקשה לגייס סכום מינימאלי של 19 מיליון שקל.
כאן ראוי להסתייג ולומר כי הבורסה בת"א כן מודעת לבעיה זו וכן פעלה על מנת להקל על חברות מו"פ להגיע ישירות לבורסה. הבורסה זיהתה את הצורך של חברות מו"פ והזנק בגיוס הון, הכירה בחשיבות הלאומית של הענף וקבעה כללים המקלים על חברות אלו להנפיק מניות לציבור. חברות מו"פ אינן נדרשות להציג ותק פעילות או הון עצמי לפני ההנפקה. השיעור המינימלי שיש להציע לציבור מהשווי הכולל של החברה ושווי החזקות הציבור המינימאלי נמוכים יחסית לחברות מענפים מסורתיים (16 מיליון שקל במקרה של מו"פ מול 20 מיליון שקל במקרים אחרים). אך האם זה מספיק?
לעיתים, מניות ביומד חדשות מופצות במחירים שלא משקפים כראוי את שווי הכלכלי של החברה אלא מתואמים לאילוץ הגיוס. בלא מעט מקרים, עם חלוף הזמן, המשקיעים לומדים להכיר את החברה, את פעילותה ומתקנים את מחיר ההנפקה הראשונית.
בחלופה של עסקות שלדים, חברות מו"פ נהנות מסוג של קיצור דרך לבורסה, על ידי חסכון בהוצאות רישום כגון פרסום תשקיף, אינן מחויבות לדרישות סף וחוסכות זמן. יחד עם זאת, בשל מספר מוגבל של שלדים, נקלעות חברות כאלו לעיתים לעסקאות דרקוניות שבמסגרתן מקצות חלק ניכר מהון מניותיהן לבעלי השלד במקביל לתשלום במזומן. כמו כן, ההסכמים הכוללים הקצאת מניות בעתיד בעת העמידה באבני דרך למשל, גורמות לדילול החזקות הציבור.
לסיכומו של העניין נותר לקוות כי הבורסה בת"א אשר הציבה בפניה כאחד היעדים העיקריים את מיצובה כבורסת טכנולוגיות ומעוניינת למשוך אליה שחקנים חדשים בתחום, תשקול שוב את הדרכים האפשריות להקל על החברות הצעירות בתחום.