עידן אזולאי מאפסילון בסקירה מאקרו כלכלית שבועית: העימות החריף ביותר כיום בעולם הוא אינו בין המערב לצפון קוריאה, לא בין לפיד לחרדים ואפילו לא בין "the voice" לכוכב נולד. העימות הגדול הוא בין כמה כלכלנים מרכזיים בעולם. מקורו של הויכוח במחקר מקיף שנערך ב 2010 על ידי הכלכלנים רוגוף וריינהרט, שבו טענו שהגעה ליחס חוב – תוצר של 90% תגרום לקריסה בשיעור הצמיחה. המסקנה המרכזית שעולה מהמחקר היא שמדינה מחוייבת לקצץ בחדות את הוצאותיה על מנת למנוע את הגלישה למיתון כתוצאה מהגעה לאותו רף. מאחר ומדובר בשני כלכלנים (ריינהרט היא אישה) בעלי מוניטין רב, שימש המחקר כבסיס למדיניות הצנע בה נקטו ממשלות רבות, בעיקר באירופה. מדיניות זו נכפתה על מדינות שסבלו מגירעונות כבדים על ידי ה ECB תוך שהיא גובתה על ידי גופים כמו ה IMF. אלא שמתברר שיש כאלו שאינם לוקחים כמובן מאליו מחקר כלכלי מעמיק, גם אם הוא נעשה על ידי שני פרופסורים מהרווארד. שלושה פרופסורים מאוניברסיטת אמהרסט, מסצ’וסטס, קיבלו לידיהם את קבצי האקסל ששימשו את רוגוף וריינהרט במחקרם, לא לפני שעמלו קשה לקבלם. מה רבה הייתה הפתעתם לגלות שהחישובים האריתמטיים הפשוטים שגויים בשל באג באקסל...
טעויות החישוב לא כללו מדינות שאילו הוכנסו לחישוב הכללי היו מטות את התוצאות במידה ניכרת. מסקנתם של שלושת הפרופסורים מאמהרסט היא שאין כל מובהקות לקביעה לפיה הצמיחה מושפעת מרמה כלשהי של יחס חוב – תוצר. דהיינו, מדינה יכולה לסבול מצמיחה נמוכה גם אם חובה ביחס לתוצר עומד על 30%.
התגלית הזו לפיה מדינה יכולה לצמוח גם בצל חוב גבוה הרעידה בשבוע האחרון את אמות הסיפים של עולם האקדמיה וגם מספר רב של קברניטי הכלכלה העולמיים. מאז פורסם המחקר החדש, נשמעו יותר ויותר קולות שקראו למדינות אירופה לשקול מחדש את מדיניות הצנע. כמו למשל, קריאתה של קרן המטבע הבינלאומית לפני מספר ימים לשר האוצר הבריטי להקל במדיניות הצנע מחשש שנזקיה עולים על התועלת שתביא. הממשלות האירופאיות יתקשו להגן על מדיניות הקיצוצים ברגע שנשמט הבסיס האקדמי שתמך במדיניות הזו. למעשה, מאז שפורסם העניין, גרמניה מצאה עצמה כמדינה היחידה שממשיכה לתמוך במדיניות הצנע.
מהי, אם כך המשמעות המעשית של התערערותה של התיאוריה הכלכלית שהתוותה את המדיניות בשנים האחרונות? האם הממצאים החדשים יגרמו לשינוי כיוון במדיניות, או שהאירופאים כמו האירופאים יעדיפו את הקיבעון על פני השינוי? כנראה שנקבל מיקס של שתי הגישות גם יחד. זאת אומרת, מצד אחד יש לצפות שמעתה לא יישלף באופן פבלובי הפתרון של העמקת הצנע בכל פעם שיתפרסם נתון שיעיד על החמרה במצב הפיסקלי של מדינה כלשהי. במקביל, יתכן ומעתה יינתן משקל רב יותר למדיניות של מתן תמריצים, שינויים מבניים וכו’. מנגד, לא נראה שמדינות הגירעוניות ייסוגו במהרה ממדיניות הצנע בשל העובדה שהמדינות החזקות (היינו, גרמניה) עדיין תומכות במדיניות זו. אותם דברים אמורים גם לגבי ארה"ב. קרן המטבע הבינלאומית הפחיתה לפני מספר ימים את תחזית הצמיחה של ארה"ב בשל הקיצוצים בתקציב. בהמשך לזאת, ציינה הקרן כי יש מקום לממשל האמריקאי לשקול מחדש את מדיניות הקיצוצים בשל השפעתם הגוברת על קצב הצמיחה.
שתי מסקנות עיקריות עולות מהסיפור הזה : ראשית, בהחלט יתכן שמעתה יופעלו יותר אמצעי תמרוץ להשקעה וצריכה באירופה, מה שמעלה את הסיכוי, ולו הקטן, שאירופה תפתיע. לגבי ארה"ב, הנתונים מראים כי היקף הקיצוצים התקציביים קטן ברבעונים האחרונים, ולכן ניתן להניח שהמסקנה השנייה היא שגם פרופסורים בהרווארד טועים. ובגדול.
בכנס שנערך השבוע אמר נגיד בנק ישראל כי מצד אחד הריבית בישראל גבוהה בהשוואה למדינות רבות בעולם, מה שמאיץ את התחזקות השקל בשל זרימת כספים לארץ. מנגד, היא נמוכה דיה בשביל ל"תדלק" את שוק הנדל"ן. נבקש להוסיף על אמירות אלו את הנתונים הבאים : הריבית נמוכה יותר במדינות שסובלות משיעורי צמיחה נמוכים עד אפסיים, שלא לומר שליליים, שלא כמו ישראל שעדיין צומחת בקצב שנתי של כ 3%. בנוסף, הריבית נמוכה יותר במדינות שבהן שיעור האבטלה מרקיע לשחקים בניגוד לישראל שנהנית משיעור התעסוקה הגבוה אי פעם. יש עוד מספר נתונים השוואתיים אחרים, אבל בשל קוצר היריעה רק נבקש להסכים עם הנגיד שהריבית בישראל אכן גבוהה בהשוואה לכמה מדינות שעדיין שרויות במשבר כלכלי.
כמובן שלא נסיים בלי המנה השבועית של אופטימיות. קרן המטבע הבינלאומית פרסמה לפני מספר ימים את תחזית הצמיחה שלה. כפי שניתן לראות בגרף המצורף למטה, הקרן צופה עלייה בשיעורי הצמיחה בכלכלה הגלובלית ב 2014. על כך נגיד שני דברים. הראשון, הקרן לא תמיד מדייקת בתחזיותיה. השני, אם התחזית הזו תתברר כנכונה, השווקים יגיבו לפני שתגיע 2014. היינו, שווקי המניות ייתמכו על ידי הנתונים הכלכליים, ותשואות האג"ח ישקפו שיעורי צמיחה גבוהים יותר מאלו הנוכחיים.