משה שלום, ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל: ציינתי בעבר סיבות רבות לראלי סוף השנה שאנו חוזים בו עכשיו בשוקי המניות העולמיים. העיקרית מביניהן הייתה כמובן היקף ההרחבות הכמותיות, מבית מדרשם של הבנקים המרכזיים. הפד לבדו, מזרים, בימים אלו, כ-85 מיליארד (!!) דולר לחודש לתוך המערכת הפיננסית.
40 לכיוון עידוד הנדל"ן, ו-45 כדי להגיע לאבטלה של 6.5% (היום 7.8%). אין ספק שהכסף הזה, המחפש בית טבעי, זורם לכיוון השווקים השונים של קומפלקס נכסי הסיכון, כאשר שוקי המניות הוא העדיף מכולם על הנגידים, עקב ההשפעה הפסיכולוגית הגדולה שיש לעלייה בהם על אפקט העושר של האזרחים.
כל זה נכון מאוד, אבל יש במעשי ההרחבות עוד בונוס רציני עבור החברות שמניותיהן מונפקות, לפחות עבור אלו המחויבות בדיבידנדים, או באג"חים. עבור חברות אלו, אשר נותנות תשואות למשקיעים בהן, יש לעיתים ארביטרג" אפשרי מעניין מאוד:
לקיחת הלוואה בריבית כמעט אפסית, לתקופה ארוכה, וזאת על מנת לרכוש חזרה את האג"ח, או את המניות המניבות דיבידנד. ניקח לדוגמא חברה שמחלקת כ-4-5% דיבידנד שנתי, ויכולה להשיג כסף ב-3% ריבית ל-30 שנה. עדיף לה בוודאי לשלם את הריבית הקבועה, הנמוכה, מאשר להמשיך להזרים את התשואה למשקיעים בה.
וכך, כל קניה חוזרת של מניה, או אג"ח, על ידי הכסף שנלקח כהלוואה, הופכת רווח נטו לאותה חברה, ובוודאי משפר את מצבה הפיננסי לטווח הארוך. קנייה חוזרת של מניות היא בכלל עניין חיובי מאוד בעיני המשקיעים, וכך קיבלנו את כל הטוב הזה בעזרתו האדיבה של הפד.
למניה נותר רק דבר קטן, והוא לא להפתיע לרעה ברווחיותה, על מנת שמניותיה יעלו עוד, ועוד. כאשר בן שלום ברננקי כתב בוושינגטון פוסט שמטרתו לייצב, ולעודד את שוק המניות (ב-2011), חלקנו ראינו בזה רק את הגלוי והברור. מסתבר שיש עוד המון תופעות לוואי כמו זו שתיארתי כאן, המביאות לניתוק הברור היום בין ביצועי השווקים, והכלכלות האמיתיות השוכבות מתחתם.