אפסילון בסקירה מאקרו שבועית של עידן אזולאי: ישראלים הם עם ציני. בעצם ציני זו לא מילה יפה. עם ספקן. תגידו לישראלי הממוצע שקורה משהו טוב במדינה, וסביר להניח שזה יגיב בתנועת ביטול תוך שהוא מסביר למה גם הטוב הזה ייהפך לרע. דוגמה לדפוס ההתנהגות הזה נצפתה השבוע. בתגובה להעלאת תחזית הצמיחה ל 2013 ע"י בנק ישראל (בזכות "תמר"), ציינו כמה גורמים בשוק כי שינוי התחזית מהווה אכזבה מאחר וב"נטרול" תרומת ענף האנרגיה, תחזית הצמיחה למעשה הופחתה. "נטרול" תרומת האנרגיה ? איך אפשר להתעלם מענף שמשנה כמעט מן היסוד כל כך הרבה גורמים במערכת הכלכלית המקומית ? תעשיית הגז עתידה להשפיע על רווחיות החברות, שער החליפין, מאזן התשלומים ועוד מספר רב כל כך של גורמים שהדבר האחרון שאפשר לעשות לגביהם זה ל"נטרל" אותם.
עם זאת, צודקים הספקנים בכך שתרומת הגז לא תורגש באופן מיידי בכיסו של הצרכן. זו תגיע בשלב מאוחר יותר. המגזר העסקי יהיה הראשון ליהנות מהגז, כאשר השימוש בו יחסוך לו סכומי עתק בהשוואה לשימוש שנעשה עד כה בנפט. לאור הצפי לירידה בשיעור הצמיחה, לא נעים לדמיין כיצד היו נראות התחזיות לרווחיות החברות ב 2013 אלמלא נמצא הגז. שלא לדבר על חברת חשמל, שמצבה היה הופך קשה עוד יותר עם כל ההשלכות שיכולות היו להיות לכך על תעריפי החשמל. לאחר שהחברות יטמיעו את השימוש בגז, שולי הרווח ישתפרו והצורך בהעלאת מחירים יקטן, יגיע גם תורו של הצרכן שאמור ליהנות בסוף התהליך (שאמור לקרות תוך זמן קצר יחסית) מהוזלה (או לכל הפחות יציבות) בתוצר הסופי.
כפי שכתבנו בסקירותינו האחרונות (שהיו הראשונות להתייחס לנושא הגז המקומי), גם אנחנו לא צופים השפעה מהותית מצד הגז על שוק התעסוקה ולא על תקבולי המיסים שינבעו מכך, לפחות לא עד 2016. אבל התייחסות לשינוי שיגרום ענף הגז בפרספקטיבה קצרת טווח היא חסרה לטעמנו. ב 2013 מתחיל תהליך ארוך מאוד שעתיד לשנות את פני הכלכלה הישראלית בהקשר של היבטים רבים שאותם הזכרנו בעת האחרונה. הדבר החיובי היחיד שעשוי לצמוח מההתייחסות לצמיחה במשק ב 2013 ללא הגז, הוא שאולי רק כך ניתן יהיה להמחיש לממשלה הבאה את הצורך בעמידה ביעדים הפיסקליים לאור ההאטה הצפויה. יתכן ואז תשכיל הממשלה להבין את הצורך הדחוף לא רק בהתאמת המדיניות הפיסקלית, כי אם גם את הצורך בביצוע רפורמות מבניות חשובות ומהותיות לצד בחינה מחדש של סדר העדיפויות במשק. אם הצגת הדברים תשרת את המטרה הזו, או אז יש הצדקה ב"נטרול" תרומת הגז. אחרת, ממש לא.
בדומה להחלטות הריבית הקודמות, גם הפעם בחר הנגיד להפתיע והוריד את הריבית. הפחתת הריבית באה מאחר והנגיד חושש מהחמרה במגמת ההאטה כפי שהיא באה לידי ביטוי בנתוני הפדיון, הייצור התעשייתי והתעסוקה שפורסמו השבוע. הדבר המפתיע בהודעת הריבית הוא ההתייחסות הכמעט אדישה למצב שוק הדיור. הנגיד טוען שלמרות המשך העלייה במחירי הדירות, לא ניתן לקבוע כי המגמה תימשך מאחר ועדיין אין מספיק נתונים שיעידו על השפעת ההגבלות שהוטלו על שוק המשכנתאות. בזמנים רגילים היינו מביעים תמיהה לנוכח האמירה הזו מאחר ומן הראוי היה להמתין עם הפחתת הריבית עד שתתברר מידת האפקטיביות של צעדי הבנק המרכזי בהקשר של ענף הנדל"ן. אלא שיתכן שעצם זה שהבנק בוחר להפחית את הריבית על אף המשך המגמה של עליית מחירי הדירות, יכולה להעיד שגם בבנק ישראל מבינים שיכולת ההשפעה שלהם על ענף הנדל"ן מוגבלת, וארסנל הכלים שנמצא ברשותם מוצה. כאומרים לממשלה : עכשיו תורכם.
בראותו את הירידה החדה בהתחלות הבנייה, בנק ישראל מבין שאם הממשלה הבאה לא תטפל באופן המעמיק ביותר בשוק הנדל"ן, עולה הסיכוי לעלייה חדה במחירי הדירות לקראת סוף 2013. הקבלנים לא בונים כי לא מלווים להם ולא מקצים להם קרקעות במחיר שיכול להבטיח להם רווח ראוי. במקביל, הביקוש האינהרנטי לדיור עדיין קיים כמובן בשל קצב גידול האוכלוסייה. זה זמנה של הממשלה. עכשיו צריך להפשיר קרקעות באזורי ביקוש, להשקיע בתשתית תחבורה מתקדמת, ולפתוח חסמים בירוקרטיים.
בעבר, הפחתת ריבית היתה מעלה את החשש מפני אינפלציה בעתיד. זה לא המצב ולכן בנק ישראל לא חושש להפחית את הריבית. החשש מאינפלציה לא קיים מאחר וגורמי האינפלציה האקסוגניים דוגמת מחירי הסחורות ירדו. במקביל, הירידה בביקושים המקומיים מהווה גם היא גורם אנטי אינפלציוני.
אה, ויש עוד גורם אנטי אינפלציוני. קוראים לו : הגז הישראלי. כן, כן, אותו גז עליו אנחנו מדברים כל כך הרבה בעת האחרונה. כאשר גורמי הייצור מוזלים, מן הסתם גם המוצר הסופי יהיה זול אף הוא. זו כמובן לא תופעה נקודתית או חד פעמית. הגז הזול עתיד להוות גורם אנטי אינפלציוני למשך שנים רבות.
לפיכך, אנו מתקשים למצוא כעת גורמים שעלולים לתדלק את האינפלציה. האינפלציה תישאר מתונה הן בשל הירידה בביקושים והן בשל גורמים עונתיים. כתוצאה מכך, הריבית תישאר אף היא נמוכה, מה שבהינתן השיפוע הנוכחי מקנה עדיין עדיפות לטווחים הארוכים על פני הקצרים. לכן, אנו מותירים את המח"מ בתיק השקלי על כחמש שנים ומעלה, ומח"מ של כשש עד שבע שנים בתיק הצמוד. במקביל אנו סבורים שציפיות האינפלציה הנוכחיות הן גבוהות מידי ולכן אנו מעדיפים את השקלים על פני הצמודים.